יום שבת, 31 באוקטובר 2009

פירוש פסוק באמצעות ציור


בציור "דוד המלך" של שמואל אנטולי שלסט מופיע באותיות דפוס אדומות הפסוק

ממשלי (כ, כח)

חסד ואמת יצרו מלך וסעד בחסד כיסאו

שמואל אנטולי שלסט מפרש את הפסוק באמצעות ציורו בשני אופנים. הפירוש הראשון הוא שהפסוק מ"משלי" מתכוון לדוד המלך (שדמותו מופיעה במרכז). הפירוש השני הוא פירוש קבלי, מכיוון שמצד שמאל מופיע עץ הספירות הקבלי שבו העיגול העליון נקרא "כתר", העיגול התחתון נקרא "מלכות", והעיגול האמצעי מימין נקרא "חסד".

פסוקים בתכשיטים בעיצוב שגית לוי

אשת חייל מי ימצא
משלי לא, י


אשרי האיש
תהילים א,א


שיר למעלות אשא עיני אל ההרים
תהילים קכא,א

כל הזכויות שמורות לשגית לוי
052-3682688
מושב משמרת
info@sagitl.co.il

פסוקי תנ"ך באחדות מיצירותיו של משה גרשוני

1982 - על רקע מלחמת לבנון עסק משה גרשוני בעקדת יצחק ביצירות כגון "יצחק יצחק", "יצחק הקטן לאן אתה הולך".

1983- ביצירה "אירוס גליל" כתב בכתב ידו את המלים "אירוס הגליל" ומיד לאחריהן את הפסוק "הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים" (ירמיהו לא, יט).

1988 - גרשוני יצר סדרה של צלחות חרסינה ישנות, וביניהן ארבע צלחות שעל שתיים מהן צייר צלבי קרס, על השלישית "צדק לפניו" (תהלים פה, יד) ועל הרביעית "יהלך" (שם).

2006 - בתערוכה "תחת השמש" הוצגו עשרות עבודות תצריב של משה גרשוני, ובכל אחת מהן בכתב-מראה לבן על רקע שחור (באותיות כתב ולא באותיות דפוס) חלק משני פסוקים שמנסחים בתמציתיות את משנת הפסימיזם (קהלת ד, ב-ג).

ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה: וטוב משניהם את אשר עדן לא היה, אשר לא ראה את המעשה הרע אשר נעשה תחת השמש

על מנת שנבין כתב מראה עלינו להבין כתב רגיל. זוהי המחשה מצוינת לכך שהצופה ביצירת אמנות מביא אתו את הידע שעל פיו הוא מבין את היצירה. אילו היה גרשוני מסתפק בכתב רגיל לא היינו נעצרים לתהות מה הוא רוצה להגיד, זה היה מובן מאליו. כאן הידיעה המוקדמת שהצופה מביא אתו להבנת היצירה כוללת גם את ההיכרות שלו עם התנ"ך בכלל ועם קהלת בפרט.

כתב מראה הוא כתב "הפוך" מהכתב הרגיל. גם הדעה שמביע קהלת בפסוק הנ"ל היא הפוכה מהדעה הרגילה. יוצא שהיצירה עוסקת במה שנקרא בסלנג "הפוך על הפוך", שהוא מאפיין של התרבות העכשווית שסוגדת לתחכום ול"קומבינה".

בנוסף יש ביצירה מינימליזם שמזכיר את היום הראשון לבריאה: אור חושך ומלה – במקור מלה מדוברת, ואילו כאן – בכתב, כתב חידה...

גופן תנכי ביצירה של מיכאל סגן-כהן

מיכאל סגן-כהן (1944-1999) ביצירתו "הנני" (1978) כתב את המלה "הנני" בגופן האופייני לתנ"ך (כולל הניקוד). המלה "הנני" מופיעה עשרות פעמים בתנ"ך, אך ביומניו כתב מיכאל סגן-כהן שהתכוון לסיפור העקדה ושאת המלה "הנני" שאב מבראשית כב, ז:

ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני

השימוש במלה "הנני" בדיבור היום יומי נדיר כך שהצגתה בתוך יצירת אמנות מעבירה מיד מסר של קשר לתנ"ך. גם הצורה (הפונט) וגם בחירת המלה משרתים את אותה מטרה של הפנייה לתנ"ך. היצירה מופיעה במסגרת שחורה שמזכירה מודעת אבל.

השפעת התנ"ך על מיכאל סגן-כהן באה לידי ביטוי ביצירות רבות אחרות שלו, וגם במאמרים שכתב.

לעתים אף העתיק לבד הציור פרקים שלמים מן התנ"ך.

יונתן אמיר ציטט במאמרו ב"מארב" מיום 2004-11-26 תחת הכותרת "חזון מיכאל" קטעים מיומנו של מיכאל סגן כהן

מה זה נביא מוכיח בשער, איזה שער? הגלריה צריכה להיות השער הזה... הנבואה קשורה בעצם לראייה, כמו שנאמר בספר 'שמואל א'': 'כי לנביא היום ייקרא לפנים הרואה'"

ועוד ציטוט של תובנה חריפה של מיכאל סגן כהן:

"אנחנו יושבים בארץ בגלל ספר, בגלל התנ"ך. צרפתי לא יושב בצרפת בגלל ספר וגם אמריקאי לא".

אצבע עוג מלך הבשן

עמוד אבן זה שנמצא במגרש הרוסים בירושלים קרוי על שם עוג מלך הבשן שנזכר במקרא פעמים רבות (לראשונה בספר במדבר כא, לג). עוג מתואר במסורת היהודית כענק.

התמונה מתפרסמת כאן באדיבות זקו וכל הזכויות עליה שמורות לו.

יום שישי, 30 באוקטובר 2009

על נקודת הגבול שבין אדם לעם

ביצירה "יעקב/ישראל" של שמואל אנטולי סלסט רואים משמאל את דמותו המקראית של יעקב כשהוא ישן (ליתר בטחון כתוב שמו מתחת לראשו), ומיד לימינו את אותה הדמות כשהוא יושב. אנטולי סיפר לי (בסטודיו שלו בחוצות היוצר בירושלים) שלפני שהתחיל לצייר התבונן בדף, ולפתע צצה במרקם הלבן דמותו של יעקב הישן. לאחר שסיים ראה פתאום במרקם הלבן של הדף את דמותו של יעקב היושב. הוא פירש לעצמו את כפל הדמויות כאילו שהוא מתייחס לכפל השמות של יעקב: "יעקב" ו"ישראל".

לי היצירה הזאת פתרה את החידה שבשירו של אמיר גלבוע שהתפרסם בפסטיבל הזמר 1973 בביצועו של שלמה ארצי (לחן: גידי קורן ושלמה ארצי): "שיר בבוקר בבוקר" שפותח בשורות:

פתאום קם אדם בבוקר

ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת

כי שינוי השם מ"יעקב" ל"ישראל" הוא מעבר הגבול שבין השם פרטי לבין שם העם.

צילם: זאב ברקן. כל הזכויות שמורות 2009

יום חמישי, 29 באוקטובר 2009

חלום עקדת יצחק

מה שבולט לי בציורו של שמואל אנטולי שלסט הוא האווירה של החלום שבה נראות הדמויות של אברהם יצחק והאייל כמו בצילום תת מימי. הציור מציע לנו אפשרות לפירוש "מרוכך" של הסצנה לפיו עקדת יצחק הייתה חלום (או סיוט). נדמה לי שסיפור עקדת יצחק נתפס בדרך כלל כמשהו שקרה פעם, במציאות, למישהו שנקרא אברהם, אבל הפירוש שמציע שלסט הוא שהתנ"ך מדבר על מה שקורה לכל אחד מאתנו באופן רוחני (או פסיכולוגי) כאן ועכשיו.

כל הזכויות שמורות לאנטולי שלסט 2009
סטודיו 4 בבית אות המוצר בירושלים

תבליט מנורת המקדש בבית שערים

אתמול דיווחו ב"מעריב" על פתיחת מערכת מערות הקבורה של בית שערים (ליד קרית טבעון). במקום כחמישים תבליטים (מתקופת המשנה) של מנורה שחרוטה בסלע. הצורה של מנורת המקדש מתוארת בספר שמות (כה, לא-מ). תהליך הזרימה של השפעת התנ"ך במקרה זה הוא שהתנ"ך השפיע על בניית המנורה בבית המקדש, שהשפיעה על חקיקת המנורה בקירות מערות בית שערים, שהשפיעה על תנועת התיירות לגן הלאומי בבית שערים, שהיא חלק מחיי היום יום בישראל, כמו גם הכתבה על פתיחת מערכת מערות הקבורה של בית שערים ב"מעריב"...

תודה לאורי אופיר שהפנה אותי לידיעה זו

התמונה באדיבות חבר פליקר Brian Negin

איור לפסוק מספר יונה

יונה פרק ב פסוק א
איור מאת סבינה סעד
כל הזכויות שמורות לסבינה סעד 2009

יום רביעי, 28 באוקטובר 2009

פסוקי תנ"ך במנדלות מגן דוד של אופירה אוריאל

ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך (תהילים קכא, ה, ז, ח)



לשמרך בכל דרכיך - תהילים צא, יא-טז

כאישון בת עין (תהלים יז, ח)

המנדלה היא ציור בתוך עיגול שנפוץ בעיקר בבודהיזם, אבל אצל אופירה אוריאל המנדלה עברה גיור ונעשתה יהודית באמצעות המגן דוד שחולש על מרכזה. אחת המשמעויות העיקריות של המגן דוד היא השמירה, הן על הגוף והן על הנפש, וניתן ללמוד על כך גם מן החלק הראשון של הביטוי "מגן דוד". על פי המסורת היהודית אכן היה סמל זה מצויר על המגן שנשא עמו דוד במלחמותיו. באסלם נפוץ השימוש בסמל זה להגנה (מפני עין הרע ומפני מזיקים שונים לנפש ולגוף) תחת השם "חותם שלמה" (המלך היהודי).

התמונות מתפרסמות כאן באדיבות אופירה אוריאל וכל הזכויות עליהן שמורות לה

פסוקי תנ"ך במגזרות נייר

"יחד שבטי ישראל" (דברים לג, ה) מאת צפורה נאמן

וכל הזכויות שמורות לה



ברכת כוהנים (במדבר ו, כו) מאת צפורה נאמן

וכל הזכויות שמורות לה



"שיוויתי ה' לנגדי תמיד" (תהילים טז,ח) מאת סבינה סעד

וכל הזכויות שמורות לה

ניתן למצוא מגזרות נייר בעיקר בסין (שם התחילה אמנות זו), ביפן, בהודו, בגרמניה, בפולין, בשוויצריה, באוקראינה, במקסיקו, אבל מגזרות נייר שיש עליהן פסוקים מן התנ"ך הן ייחודיות ליהדות. יהודים עסקו באמנות מגזרות נייר החל מימי הביניים, ואמנות זו נתחדשה במאה העשרים בישראל.

המכנה המשותף של בני אברהם

נבי מוסה

התמונה באדיבות herberger מפליקר

-

על פי המסורת המוסלמית משה רבנו קבור במדבר יהודה באתר נבי מוסה שמדרום ליריחו (ראו תמונה לעיל). מדי שנה, באביב, סמוך לחג הפסח שלנו ולחג הפסחא של הנוצרים, נהגו אלפי מוסלמים (עד 1937) לעלות לרגל לאתר זה לחוג את חג המוסאם.

משה נחשב באסלם כנביא שני בחשיבותו למוחמד, וסיפור משה מופיע בקוראן בהרחבה.

קיים מכנה משותף רחב בינינו לבין המוסלמים – לא רק המוצא המשותף מאברהם, ולא רק העברית והערבית כשפות אחיות, ולא רק המגן דוד שנקרא אצל המוסלמים חותם שלמה - אלא גם דמויות מקראיות שמופיעות בקוראן, (אפילו למלים "מקרא" ו"קוראן" יש שרש משותף) וחג המוסאם שאלמלא המקרא לא היה קיים...

כמו שהיהודים שמרו על התנ"ך כך שמרו הערבים על שמות הישובים הקדומים בארץ ישראל. למשל, הכפר הערבי ג'בע שימר את השם המקראי גבע (שמואל-א, יד, ה) ואילו הכפר הערבי מחמאס שימר השם המקראי מכמש (שם). ועדת השמות הממלכתית נהגה,ועדיין נוהגת, לשקול את מתן השם החדש לפי שמות היישובים הערביים בסביבת המקום שמבקש לו שם.


אתר נבי רובין
עם גרפיטי שכולל את המלים "ראובן בן יעקב" ואת סמלנו הלאומי
התמונה באדיבות Ori~ מויקיפדיה ערך "נבי רובין"
-

באתר "נבי רובין", באזור רמלה, יש קבר ממלוכי, שעל פי המסורת המוסלמית קבור בו ראובן בן יעקב. עד 1948 נערכו במקום הילולות רבות משתתפים, והוא היה שני בחשיבותו אחרי קבר נבי מוסה. נחל שורק הסמוך נקרא בערבית "ואדי רובין" (כלומר: נחל ראובן), ואזור יבנה-ים נקרא בערבית "מינת רובין" כלומר: נמל ראובן.

ישנם בארץ גם אתרים רבים שהמסורת המוסלמית מייחסת לדמויות מקראיות בלי ששמם יסגיר את הסיפור שמאחוריו, למשל, אתר נבי יקין נמצא בגובה של כמעט ק"מ מעל לפני הים. ממנו, לפי מסורת מוסלמית, צפו אברהם ולוט על אירוע סדום ועמורה, והם אף הותירו על סלע, שנמצא בסמוך למבנה, את טביעות סנדליהם.

בתחום הכפר הערבי "עוורתא" שבשומרון יש מתחם מוקף באבנים בשם נבי עוזייר, ובו מערה אשר לפי המסורת הערבית קבור בה עזרא הסופר. על פי המסורת היהודית קבר עזרא הסופר נמצא בעיר סמרה הסמוכה לבצרה.

על פי המסורת המוסלמית הכעבה במכה הוקמה על ידי "המוסלמים הראשונים", אברהם אבינו ובנו וישמעאל. העולים לרגל למכה נוהגים לרוץ שבע פעמים בין שתי גבעות ליד הכעבה לזכר הגר שעל פי הסיפור המקראי התרוצצה במדבר בחיפוש אחר מים לבנה.

במסורת המוסלמית מכונה אברהם בשם "נבי אבראהים"; דוד בשם "נבי דאוד" ושלמה בשם "נבי סוליימאן".

יהודה זיו פרסם מאמר רחב יריעה בשם "זבולון לחוף ימים - עם רוב אחיו" ("טבע וארץ" יולי-אוגוסט 1986, חוברת 285) ושם הוא עוסק, בין היתר, במסורות של הערבים לגבי קברים של דמויות מן התנ"ך, למשל

בהר ארבל - קבריהם של דן, יששכר ("ישכאן" בערבית) זבולון וגד ("קאד" בערבית).

בין קלקיליה לכפר-סבא - קבריהם של שמעון, ובנימין ("ימין" בערבית).

ליד כפר סירקין- קבר אשר ("נבי- ת'ארי"בערבית).

בכפר הערבי לשעבר יהודיה (ששימר, ככל הנראה, את השם המקראי של העיר "יהוד" שנזכרת ביהושע י"ט, מ"ה) נמצא לדבריהם קבר יהודה.

בראש תל- יונה, מדרום לבת-ים- קבר הנביא יונה ("נבי-יונס" בערבית) ובעוד שישה מקומות.

במזרח עזה- קבר שמשון ("אבו אל-עזם" בערבית).

המובן מאליו







הביטוי "ארץ זבת חלב ודבש" מופיע בתנ"ך עשרות פעמים, והוא אחד הביטויים המוכרים ביותר לכל ישראלי, בין היתר בגלל הפופולריות שלו כפזמון. הוא כל כך מובן מאליו עד שלא נעצרים לשאול עליו שאלות, וזוהי רק דוגמא אחת מני רבות לביטויים מקראיים שנראים לנו שקופים בעודם אטומים. מי שחוקר מגלה עד מהרה שהחלב הוא לא חלב של פרה אלא חלב של חטים, והדבש הוא לא דבש מהסופרמרקט אלא דבש תמרים, וזוהי רק התחלת החקירה...

בשירות הבולאי לא התעכבו כלל לתהות על משמעות הביטוי, ודי היה להם בפירוש הפופולרי שלו; לפיכך הצמידו לשובל של שלושת הבולים המרהיבים שעוסקים בדבש את הביטוי המקראי "ארץ זבת חלב ודבש" בלווי ציון של אחד מעשרות המקורות שלו (שמות ג ח).

הבול יצא לאור בשנת 2009 בעיצובו של יגאל גבאי בסדרת "מועדים לשמחה" תש"ע.

תודה לדובוש על ההפניה לבולים אלה

יום שלישי, 27 באוקטובר 2009

פגישה עם עצמי

פסוקים בציור של דבורית בן שאול (C)

פסוקי תהילים (מב, ב,ג; קד, יח) יוצרים מעין חלון אשר מבעדו נראית דמות נשית נושאת תרמיל ומקל יוצאת אל הטבע, לטייל. אלא שהמלים שבפסוקים, ובעיקר "צמאה נפשי לאלוהים לאל חי מתי אבוא ואראה פני אלוהים" -מטעינים את הציור הפסטורלי במשמעות רוחנית-דתית. הפגישה עם הטבע היא פגישה עם האל, ובו זמנית היא פגישה עם עצמי, עם החיוניות והרעננות שבי...

תנ"ך ותלמוד ביצירת אמנות

ביצירה "ענני" של הציירת דבורית בן שאול מופיעים פסוקים מן התנ"ך לצד מדרש גאולה מן התלמוד הירושלמי (מסכת יומא דף מ ע"ב הלכה ב) שמופיע פעמיים (פעם בצד ימין על רקע גיהינום אדום, ופעם בצד שמאל כמסגרת לציורי עופות גן עדן על רקע תכלת השמיים).

באותיות גדולות מופיע הפסוק מתהילים (קיח ה) בשני חצאים: מימין –"מן המצר קראתי יה" ומשמאל - "ענני במרחב יה".

בנוסף מופיעים מימין למעלה קטעי פסוקים יא-יב-יג מתהילים קיח. פסוקים אלה מופיעים לצד פס שחור שלאחריו, עדיין באפלה, מתחילות מילות מדרש הגאולה.

בסך הכל מתארת דבורית תהליך של גאולה אישית ולאומית שמתחיל בחושך גדול ונגמר באור גדול; מתחיל בגיהינום של נחשים ודבורים (מה שקשור לדבורים הוא מוטיב שחוזר ביצירות רבות של דבורית) עובר דרך אפלה גמורה... ואחר כך האפלה דועכת, ומתחיל גן עדן מלא שמחה ואור.

פסוקי התנ"ך כמסגרת

ביצירות אחדות של דבורית בן שאול מופיעים פסוקי תנ"ך כמסגרת לציור, אך לא מדובר במסגרת קישוטית אלא ביחסים מורכבים של משמעות שנוצרים בין הטקסט לבין הצורות שאותן הוא אופף.

ביצירה שלפנינו, שנקראת "דבש אוהבים", מדובר לכאורה באיור לפסוק שמופיע למעלה "ויאהב שמשון אישה בנחל שורק ושמה דלילה" (שופטים טז, ד), אך ל"מסגרת" נכנס גם פסוק (מימין למטה) מ"שיר השירים" (ח,ג) ובהמשכו פסוק משיר השירים (ז, ח) ומשמאל פסוק משיר השירים (ד, יא). על פי ההקשר נדמה כי את משפטי האהבה האלה משמיע שמשון לדלילה, כאשר שמשון מייצג "כל-גבר" ודלילה מייצגת "כל-אישה" (ולאו דווקא "שיקצה" פלשתית) וכך יוצא "שיר השירים" מן המסגרת הלאומית, שבה אנו רגילים להתייחס אליו, ונעשה ל"שיר השירים" הבינלאומי.

התזכורת הזאת, שהתנ"ך הוא בינלאומי, בהחלט עכשווית על רקע השימוש הלאומני בתנ"ך שהוא השימוש הבולט באמצעי התקשורת.


התנ"ך כפנייה לילד הפנימי שבתוכנו

"הילד/ה הפנימי/ת" הוא מושג בפסיכולוגיה פופולרית שמשתמשים בו כיום לעתים קרובות בסדנאות לפיתוח המודעות העצמית. בציור של דבורית בן שאול שנקרא "יום הולדת לילדה הפנימית" או "דיוקן עצמי עם מלאכים" מופיעים פסוקים מהתנ"ך שעוסקים בהתעוררות, ופונים, לגרסת היוצרת (בגוף שני, יחיד, נקבה) אל אותה "הילדה הפנימית" שבה, שבנו:

לבשי בגדי תפארתך...התנערי מעפר קומי (ישעיהו נב,א-ב)

עורי עורי שיר דברי (שופטים ה, יב) - פנייה לדבורה הנביאה שהציירת נקראת על שמה.

קומי אורי (ישעיהו ס, א)

עצם הופעתם של פסוקים אלה בכתב ידה של היוצרת מייצג אותנטיות, כי לכל אחד יש כתב יד אישי ייחודי משלו שמבטא את ה"ילד הפנימי" שבו. בנוסף, ניתן לפרש את בחירת הטקסטים המקראיים המסוימים האלה כעוסקים בקריאה להתעוררות לא רק של בתולת ישראל הנרדמת, או השכינה, או הרוחניות הציבורית, אלא גם של ה"ילד הפנימי", הפרטי, האישי; או כקריאה להתבוננות עכשווית בזיכרונות המוקדמים ביותר שיש לכל אחד מאתנו, כולל בזיכרונות הראשונים של המפגש עם התנ"ך... כך למשל, ההפטרה שלי בבר מצווה הייתה מאותו פרק ס' בישעיהו שנזכר לעיל.

התמונה מתפרסמת כאן באדיבות דבורית בן שאול וכל הזכויות עליה שמורות לה

יום שני, 26 באוקטובר 2009

פסוקי מקרא ברקמה

מצד ימין ולמעלה "הנך יפה רעייתי" משיר השירים
מצד שמאל ולמטה: "וכובע נחשת על ראשו"- שמואל א, יז, ה
"פלשתים אוהבים"
כל הזכויות שמורות לדבורית בן שאול 2009


שני פלשתים מתבוננים המומים זה בזה לנוכח חידת שמשון:
"מה מתוק מדבש ומה עז מארי" - שופטים יד יח
כל הזכויות שמורות לדבורית בן שאול 2009

פסוקי מקרא בחימר

ברכת כוהנים ( במדבר ו, כב-כז) ו"שיוויתי" (תהילים ט"ז, ח')


שיר השירים (א, א)


שיר המעלות - תהילים קכד


הנה לא ינום - תהילים קכא, ד

תהילה רונית, מהסטודיו לאומנות בחימר ב"בית אות המוצר הירושלמי" נוהגת לעטר יצירות רבות שלה בפסוקים מן התנ"ך. השילוב של הפסוק עם החימר מקשר אותנו אסוציאטיבית לכלי החרס המקראיים, ובעקיפין לשיבת ציון, כאומרת: שבנו ליצור כלי חרס כבראשונה.

התמונות מתפרסמות כאן באדיבות תהילה רונית

טלפון: 4311070 077 או 4311070 054

וכל הזכויות עליהן שמורות לה

יום ראשון, 25 באוקטובר 2009

לולא התנ"ך לא הייתה לנו מדינה

ציור של אבנר בר חמא משנת 2005.

אמנם המלים "מקדש מלך עיר מלוכה" (שמופיעות בהבלטה במרכז) הן מן הפיוט "לכה דודי" מאת רבי שלמה אלקבץ (מן המאה השש עשרה, צפת), אבל מאחורי ציור המקדש מופיע קטע ובתוכו פסוק מישעיהו (ב,ג): "לכו ונעלה אל הר ה'...". בתחתית היצירה צילום של טקס הכרזת המדינה.

ציור המקדש מכסה את הטקסט ויוצא ממנו, וממחיש את הקשר שבין הקמת המדינה לבין התנ"ך, כאומר: לולא התנ"ך לא הייתה לנו מדינה.

לדברי אבנר בר חמא

בין החלק העליון הצבעוני לתחתון בשחור לבן (הכרזת המדינה) ישנו קטע המתאר נחלי דם - זה ממחיש את המציאות. למרות ההבטחה שעם ישראל יחזור ויירש את הארץ כמו שהובטח לאברהם - למרות זאת הארץ נקנית ביסורים. זה מוטיב שחוזר הרבה בעבודות שלי- ההבטחה מול המציאות.


התמונה מתפרסמת כאן באדיבות אבנר בר חמא וכל הזכויות עליה שמורות לו

פסוקי מקרא ביצירות אחדות מאת אבנר בר חמא


מפת ארץ ישראל השלמה בעבודותיו של האמן אבנר בר חמא

אבנר בר חמא על רקע מפת התפוזים-בית האמנים בתל אביב 2005

פרט ממפת התפוזים

תפוזי jaffa-היום גוש קטיף מחר יפו -2005

avner bar hama --In Salem also is his tabernacle, and his dwelling place in Zion

אבנר בר חמא-עקירה.קרע.קריעה מתוך תערוכה במשכן לאמנות בחולון על ההינתקות-2005

אם תרצו-מפה הרצל

-בר חמא אבנר הארץ המובטחת1

גחלים בונים ארץ משואה לתקומה-מנגטיב לפוזיטיב

ה באייר תש-ו-אחדות-היום בו זרחה השמש-אבנר בר חמא

הארץ אשר אתה שוכב עליה-אבנר בר חמא

הארץ המובטחת (1)



אבנר בר חמא מרבה להתייחס ביצירותיו לתנ"ך ואף זכה
בשנת 1986
בפרס ראשון בתחרות "אמני ישראל מציירים תנ"ך"

ובשנת 2004
בפרס היצירה לאמנות יהודית מטעם משרד החינוך

לפנינו כמה יצירות שבהן חלק מפסוק מקראי
מופיע על גבי מפת ארץ ישראל



תהילים קה, יא
היצירה היא משנת 2007

זהו שולחן עם ארבע רגליים שאבנר בר חמא הציג בגלריה "טובה אוסמן" בתל אביב כמחאה על התערוכה שנקראה "40 שנות כיבוש"
במקביל לתערוכה שהוצגה בירושלים ובתל אביב הציב שולחן שדן בא"י ואין סביבו כיסאות כי לטענתו "אין פרטנר לדיון כשא"י מונחת לדיון על השולחן".



של נעליך מעל רגליך- שמות ג,ה
היצירה היא משנת 2005



דברים יא, יב
שם היצירה: זהירות שביר!-אחדות עם ישראל (2005)



תהילים קה, יא
היצירה ("גבולות מקודשים") היא משנת 2005



ארץ זהב חלב ודבש על פי שמות ג, ח ומקומות רבים נוספים





אבנר בר חמא שינה מלה אחת ("זהב" במקום "זבת") בפסוק "ארץ זבת חלב ודבש" שמופיע בשמות ג, ח ובמקומות רבים נוספים. שם היצירה: "השם גבולך שלום חלב חיטים ישביעך" (2005). אל מול המלה "ארץ" הציב את מפת ארץ ישראל. אל מול המלה "חלב" את שדה החיטה, שהרי המשמעות המקורית של המלה "חלב" במקורה המקראי הוא "חלב חטים" ולא חלב של פרה. נשאלת השאלה איה הדבש? - והיא הפואנטה שבגללה היצירה מקבלת משמעות של ביקורת 
אקטואלית על המצב המדיני-חברתי, ביקורת שמאפיינת את יצירתו של אבנר בר חמא.


כל התמונות לעיל הן באדיבות אבנר בר חמא
וכל הזכויות עליהן שמורות לו