מלאך

דמות המ. מקורה מקראי והיא משפיעה על חיי היום יום של הישראלים בין אם מוצאם יהודי נוצרי או מוסלמי.

מלאך בשימוש מסחרי

צילום שלי

פסל מ. בכנסיית שדה הרועים ליד בית לחם

תמונת

CC

שהעלה לפליקר

hoyasmeg ©

תחת הכותרת

Angel @ Shepherds' Field church_1748

מלאכים בציור קיר במנזר דיר רפאת, ישראל

תמונת

CC

שהעלה לפליקר

vad_levin ©

תחת הכותרת

Deir Rafat Monastery, ISRAEL

מוזיקה:

שלח לי מ. מאת יובל בנאי וחברי להקת "משינה"

שלח לי מ. / שייקח, שייקח אותי ללב/שאוהב ומחכה לי/ורוצה בי כל הזמן

דמעות של מלאכים מאת דן מינסטר ויוני רכטר:

דמעות של מלאכים...זולגות באופק... ומחפשות... מה הן מבקשות?

שמחות קטנות מאת עמיר בניון ומיכה שטרית

יהללו, יהללוך מלאכים/ ולא תאבד דרכך בזוהר ובחשכה

שם פרטי: מלאכי

שם מקום: קריית מלאכי

ציור:

צביה יהב, "הנה אנוכי שולח מ. לפניך לשומרך בדרך". הציור השתתף בתערוכת התנ"ך של האגודה הישראלית למיניאטורות בשנת 1998

משוררים עבריים שדמות של מ. מופיעה בשיריהם:

איתמר יעוז קסט, רנה לי, אדמיאל קוסמן, משה דור, לאה שניר, יהודה עמיחי, דב חומסקי, אריה סיון, אמיר גלבע, חיים גורי, ש. שלום, חיים ברנדוין, יצחק לאור, רבקה מרים, יהודה עמיחי, עליזה שנהר, חיים גורי, דוד שמעוני, זלמן שניאור, מאיר ויזלטיר, אסתר ראב, יעקב בסר, רוני סומק, אשר רייך, מירון ח. איזקסון.

הגר

הגר בשימוש מסחרי

צילום שלי

משוררים שדמותה של הגר מופיעה בשירתם: אריה סיון, אהרן אמיר, יוכבד בת מרים, דינה קטן, ק.א. ברתיני, ישראל אלירז, צביה בר יוסף גינור, יוכבד בן דור, ש.שלום, דליה רביקוביץ

אמנים שדמותה של הגר מופיעה ביצירתם: עדי נס, עודד ישראלי, דני כפרי

את הפזמון "הגר" הלחין שלום חנוך

הגר היא דמות קדושה למוסלמים.

עברית וערבים

רמזור או "רמזון"

פרט מצילום של ניצה וולפנזון (c)

בהשפעת התנ"ך מדברים הישראלים-היהודים בשפה העברית, ובהשפעת הישראלים האלה מדברים בעברית גם כמיליון ערבים-ישראלים, וכחצי מיליון ערבים- פלסטיניים. לפיכך, ניתן לומר שהערבים-הישראלים מדברים עברית בהשפעה משנית, או בהשפעת לוואי, של התנ"ך.

על מנת לקבל אזרחות ישראלית נדרש ערבי תושב קבע לידיעה מסוימת של השפה העברית.

ערבי ישראלי שרוצה להשתלב במקום עבודה בישראל יתקבל רק אם הוא שולט בשפה העברית, ולרוב נדרש ממנו לדבר גם במבטא ישראלי.

לניבים הערביים המדוברים בישראל חדרו מילים עבריות רבות וביניהן:

רמזור (או "רמזון"),

מחסום,

שמנת,

בסדר,

כספומט,

פלאפון,

משטח,

עסיס,

מזגן,

רוביק רוזנטל במאמרו "איך חודרת העברית לערבית הישראלית" מביא עשרות דוגמאות נוספות ומציין כי ד"ר מרעי עבד אל רחמן מן המכללה האקדמאית בית ברל חוקר את התופעה הזאת.

להלן לקט של נתונים מתוך "מסמך רקע לדיון בנושא לימוד עברית על-ידי אזרחי ישראל הערבים, גרסת אינטרנט, שהוגש לוועדת החינוך והתרבות ביום 20 בינואר 2002 ונכתב על ידי עוגן גולדמן:

בתי הספר הממלכתיים הערביים שנמצאים בפיקוח המדינה מלמדים שיעורי חובה של עברית כשפה זרה שנייה מכיתה ב (כשלוש שעות בשבוע). בבתי ספר יסודיים ובחטיבת ביניים לומדים בממוצע ארבע וחצי שעות בשבוע, ובתיכון מספר השעות גבוה יותר.

מקצוע העברית הוא מקצוע חובה לבגרות.

מספר המורים לעברית במגזר העברי בשנת 2000 היה - 1,637.

בשנת 2000 ניגשו לבחינת הבגרות בעברית במגזר הערבי 8,425 נבחנים. המספר עולה מדי שנה.

בתקשורת מובלט לרוב, לצרכים פוליטיים, הנתק שבין האוכלוסייה העברית והערבית בישראל, אך מסתבר שמתחת לפני השטח ניכרת מגמה ברורה של התגברות השימוש בעברית במגזר הערבי. נדמה כי הציבור הערבי "מצביע ברגליים" בעד העברית, בעוד מנהיגיו מנסים לכוונו לכיוון ההפוך. כך או כך מי בכלל מזכיר בעניין זה את האחראי לתופעה... את התנ"ך?

אבנר בן נר

השם אבנר משמש כשם פרטי.

השם אבנרי משמש כשם משפחה (למשל, אורי אבנרי)/

קבר אבנר בן נר נמצא על פי המסורת היהודית בחברון ליד למערת המכפלה .

על פי המסורת המוסלמית קבור שם, באותו מקום, יוסף הנגר, בעלה של מרים אם ישו.

יש בחולון עסק של נרות שעווה על שם אבנר בן נר.

יש רחוב על שם אבנר בן נר בכמה וכמה ערים ברחבי הארץ.

תמונת CC שהעלה

בית השלום ©

לויקיפדיה ערך "קבר אבנר בן נר"

על הפרוכת פסוק "שר וגדול..." משמואל ב

השפעת התנ"ך על חגי הנוצרים ומועדיהם

מלבד קבלת התנ"ך כספר קדוש (הברית הישנה) שכל נוצרי חייב להכיר היטב כחלק מדתו, יש השפעה מסוימת לתנ"ך גם על כמה מחגי הנוצרים ומועדיהם, וניתן להיווכח בה בחיי היום יום בישראל מאחר ויש בארץ אוכלוסייה נוצרית שמונה (בסוף 2007) למעלה ממאה וחמישים אלף איש.

שבת:

הרעיון של יום מנוחה שבועי שמופיע כבר בפרק הראשון בתנ"ך השפיע על הנוצרים לנוח ביום ראשון (על היהודים ביום השביעי; על המוסלמים ביום השישי).

ראש השנה:

הרעיון לחגוג את היום הראשון בשנה שהיהודים חוגגים ביום הראשון בחודש תשרי השפיע על הנוצרים הקתולים והפרוטסטנטים שחוגגים אותו בראשון לינואר, ועל הנוצרים האורתודוקסים והארמנים שחוגגים אותו בארבעה עשר לינואר).

חג הפסחא:

מקור השם "פסחא" במילה המקראית "פסח". הנוצרים אינם חוגגים את חג הפסח היהודי, אבל הוא מזכיר להם את יום תחייתו של מושיעם. הנוצרים הקתולים והפרוטסטנטים חוגגים אותו ב 16 לאפריל ואילו הנוצרים האורתודוקסים והארמנים חוגגים אותו ב 23 לאפריל ).

חג השבועות:

בדומה לחג הפסחא חג השבועות המקראי (יהודי) מזכיר לנוצרים את הופעת האל בפני השליחים (הנוצרים הקתולים והפרוטסטנטים חוגגים אותו ב 4 ליוני, ואילו הנוצרים האורתודוקסים והארמנים חוגגים אותו ב 11 ליוני).

סיפור יוסף ואחיו

יוסף ואחיו בהצגה ":נדרים" בתאטרון מיקרו בירושלים

מודעה בעניין הצגת תאטרון המבוססת על המחזה הידוע "יוסף ואחיו" מאת תומס מאן (1875-1955)

צילום שלי

המילה "נדרים" מופיעה במקרא (למשל ביונה א, טז).

התנ"ך עוסק בהרחבה בנדרים ובמצוות שכרוכות בהם.

חביב עלי מאד הביצוע של הזמר חיים משה לשיר "כל נדרי", מאת לאה לופנפלד ויאיר קלינגר, שם מופיעה השורה

האהבה היא נדר, נדר שהופר

תפילת כל נדרי שמתפללים בערב יום כיפור היא אחד מסימני היהדות המובהקים. מאחר ורוב החילוניים הולכים לבית כנסת בערב זה התפילה הזאת מוכרת להם במיוחד.

"כל נדרי " הוא גם שם של הצגה מאת יהושע סובול שהעלה אנסמבל תיאטרון הרצליה בשנת 2005.

גם המחזמר, המצליח במיוחד, "יוסף וכתונת הפסים המשגעת" מבוסס על "יוסף ואחיו" שכתב תומס מאן. המחזמר נכתב בידי אנדרו לויד וובר וטים רייס בשנת 1968, הוצג בברודווי , תורגם על ידי אהוד מנור, והוצג בארץ כמה פעמים.

ריבוי העיסוק של הספרות והתאטרון, העולמיים והמקומיים, בסיפור יוסף המקראי, מעיד על עצמתו הדרמטית של סיפור זה, ועל האקטואליות שלו בכל דור ודור.

נזכיר גם, שהקוראן מקדיש לסיפור זה סורה שלמה - הסורה השתים עשרה, ומתייחס אליו (בפסוק השלישי שם) כאל הנפלא שבסיפורים.

ישראל וישמעאל

אבן השתייה בתוך מבנה כיפת הסלע

תמונת CC שהעלה Earthsound © לויקיפדיה ערך "אבן השתיה"

בהשפעת המקרא חולקים היהודים והמוסלמים לא רק גיבורי דת משותפים רבים אלא גם מקומות קדושים, שקושרים את אותן דמויות לאותם מקומות. אתרים אלה הפכו בימינו למוקד של סכסוך אלים בין הישראלים לבין הפלשתינאים, בין ישראל לישמעאל, שהם (בדומה ליעקב ועשיו שרבו עוד לפני שנולדו) כמו תאומים שרבים על ירושת אבותיהם:

הר הבית הוא המקום שבו התרחשה עקדת יצחק ועקדת ישמעאל. אבן השתייה, שלפי המסורת היהודית הייתה בקודש הקודשים בבית המקדש, נקראת באיסלאם "א- צחרה" והיא, לדבריהם, המקום ממנו עלה מוחמד לשמים.

מערת המכפלה היא המקום שבו נקבר אברהם, שהיה היהודי הראשון והמוסלמי הראשון - בעת ובעונה אחת. בנוסף ראוי לציין כי מוקדשת לאברהם הסורה הארבע עשרה בקוראן, יש תפילה על שמו, ובכעבה יש מקום על שמו. לטענת המוסלמים גם לפי ספר בראשית (כה, ט) ישמעאל ויצחק קברו את אברהם ביחד, ולכן יש זכויות בחברון גם לבני ישמעאל.

שמה של רחל נרמז בקוראן. אגדה מוסלמית מספרת שיוסף, בנה, עצר לבכות על קברה כשחלפה במקום שיירת הישמעאלים ששבו אותו. קבר רחל נקרא בערבית בשם (שתרגומו) "כיפת רחל".

לדמותו של יוסף מוקדשים בקוראן 111 פסוקים וסיפורו מכונה בשם "היפה בסיפורים". קבר יוסף – בשכם.

-

בנוסף, יש ברחבי הארץ עשרות ואולי מאות אתרים קדושים שמשותפים לשתי הדתות כמו:

קבר השופט עותניאל בן-קנז שתושבי חברון המוסלמים מתייחסים אל כאל קברו של מייסד עירם.

הר הבתרים באזור החרמון שעליו לפי המסורות של שתי הדתות נערכה ברית בין הבתרים.

קבר שייח' אבריק בקריית טבעון, שלפי היהודים קבור בו השופט ברק בן אבינועם, ולפי המוסלמים הוא קברו של שייך שנהג להיטהר במי כד (כד="אבריק" בערבית).

נבי רובין ליד קיבוץ פלמחים- לפי המסורת המוסלמית זהו קברו של ראובן בן יעקב. לאחרונה אימצו את המקום גם יהודים דתיים.

קבר שמשון באזור אשתאול שהיה במשך דורות מקום מקודש לערבים, ולאחרונה הפך לכזה גם אצל היהודים.

לכל סיפור מקראי מיוחס מקום קדוש

תמונת CC מויקיפדיה ערך "הר הבתרים"

המגמה של ייחוס מקום לסיפור מקראי משותפת, משום מה, לדתות שונות. למשל המסורת היהודית מייחסת כמה מקומות ל"ברית בין הבתרים" (אודותיה מסופר בספר בראשית בפרק טו). אחד ממקומות אלה נמצא על הר דוב שבאזור החרמון. מאחר ולקוראן יש גרסה משלו לסיפור זה (בפסוק 260 של סורת אל-בקרה), המקום קדוש גם למוסלמים, והוא נקרא בפיהם (בתרגום לעברית) "המקום הקדוש של ציפורי אברהם", או "המקום הקדוש של אברהם חבר האל".

סוליימן - שמו הערבי של שלמה המלך

רחוב סולטן סוליימן

תמונת CC שהעלה דן שמעוני © לפיקסה

-

רחוב סולטן סוליימן הוא הרחוב הצמוד לחומת העיר העתיקה, שבנה הסולטן סוליימן / סולימן המפואר בשנים

1538-1535

הוא גם קבע בחומות ירושלים מספר סמלי חותם שלמה (חאתם סולימאן) כיוון שראה עצמו כמשיח שקשור לבית המלוכה של שלמה המלך.

חותם שלמה (שמו הערבי של המגן דוד) על חומת העיר העתיקה

צילום שלי

השפעת התנ"ך על שמות פרטיים בערבית

המילה "ערבי" מופיעה בספר ישעיהו (יג, כ) ובספר נחמיה ב, יט) אך, ככל הנראה, במשמעות של תושב הערבה ולא במשמעות של עם.

להלן רשימה של שמות לבנים שמשמשים כשמות פרטיים אצל הערבים לצד מקורן המקראי:

אברהם- אברהים ("סורת איבראהים" היא הסורה ה- 14 בקוראן)

אדם

אהרן- הארון

אידריס- חנוך

איוב- איוּבּ

אליהו- אליאס (מר אליאס)

אלישע- אליסע

אשר- תארי

בנימין - ימין

גבריאל- ג'יבריל

גד - גנדה

דוד- דאוד

זבולון- סבלאן

זכריה- זכריא

חבר- הוּד (נכדו של אשר)

יהודה- הודא

יהושע- יושוע

יונה- יוּנס, יונוס

יוסף- יוסוף

יעקב – יעקוב

יצחק – איסחאק

ישמעאל - איסמאעיל (אסמאעיל)

יתרו - שועייב

לוט- לוּט

לוי - לאווין

משה- מוסא

נוח- נוּח

עובדיה- עבדאללה

עמרם- אימרן

ראובן- רובין

שלח- צאלח נכדו של שם)

שלמה- סוליימן (סולימן, סולימאן)

שמות לבנות:

מרים

מלכת שבא - בלקיס/בילקיס

בנוסף ראוי לציין שלתנ"ך השפעה רבה גם על מאות שמות ערביים למקומות בארץ ישראל. להלן כמה שמות ערים:

צפת- ספד

יפו- יפא

עכו- עכא

ירושלים הקדושה – אורשלים אל קודס

בית לחם- בית לאחם

חברון – חליל (=חבר)

פרטים נוספים על הקשר של הפלשתינאים לעברית ולארמית ועל משמעויותיו הפוליטיות תמצאו בספרון של צבי מסיני "ההתחברות" ובעיקר בפרק "השפה והשמות".

מקור הגירושין במקרא

"גט" היא מלה בתר מקראית. במקרא הגט נקרא בשם "ספר כריתות" (דברים כד, א; ישעיהו נ, א; ירמיהו ג ,ח). בתקופת התנ"ך בעל יכול היה לגרש את אשתו על ידי נתינת ספר כריתות בידה. גם האיסור על גרושה להינשא לכהן, והאיסור על בעל שגרש את אשתו לשאת אותה בשנית, אם נישאה לאחר - מקורם במקרא (דברים כא, ג).

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מתגרשים בישראל כעשרת אלפים זוגות יהודיים בשנה, ובסך הכל יש בישראל כחצי מיליון ילדים שהוריהם גרושים.

ראוי לציין כי גירושין אינם דבר מובן מאליו; למשל, נוצרים-קתולים לא היו רשאים להתגרש (חוקים אלה שונו ממש לאחרונה ברוב המדינות).

גם גירושין באמצעות "ספר כריתות" אינם דבר מובן מאליו; למשל, לפי הדת המוסלמית, בכדי שהגירושין יכנסו לתוקף, די אם הבעל אומר שלוש פעמים את המלה הערבית "טלאק" שתרגומה לעברית: "הרי את מגורשת".

בכל אופן, בעקבות האפשרות להתגרש, שאותה סללו חוקי המקרא, יש "תעשייה" סביב נושא זה שכוללת : עורכי דין, דיינים, יועצים, מרכזי מידע, קבוצות תמיכה, חוקרים פרטיים, כותבי ספרים ומאמרים...

פזמון חוזר של שיר "הגירושין" מאת חיים חפר וקורט ניטקביץ: "זה שלום זה שלום אחרון/ ויותר לא ניפגש/ כך נסגור את החשבון/ נתגרש אח נתגרש".