ספר-תורה במיצב של דני קראוון במכון ויצמן ברחובות

ספר תורה –במיצב של דני קרוואן בנושא השואה

במכון ויצמן למדע ברחובות

הוקם בשנת

1972-1971

ספר תורה שבור עשוי ברונזה ואבן, ועליו שמות של נספים, מספרים שקועקעו על זרועותיהם ומגן דוד.

צילם: עודד ישראלי (c)

המלה "מדינה" מקורה במקרא

קעקוע מפת מדינת ישראל

באדיבות אלן מילר, וכל הזכויות על התמונה שמורות לו

-

מדינת היהודים- בול לזכר הרצל

הנפקה משותפת של מדינת ישראל עם אוסטריה והונגריה (2004)

-

כיכר המדינה

באדיבות Itayba מויקיפדיה ערך "כיכר המדינה"

-

המלה "מדינה" מופיעה משום מה רק בספרים המאוחרים של התנ"ך: קהלת, אסתר, דניאל עזרא ונחמיה.

המשפט שבתוכו היא מופיעה בקהלת אקטואלי גם בימינו: "אם עושק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה אל תתמה"...

גם הצירוף "ראשי המדינה" שמשתמשים בו בימינו בלי סוף מקורו במקרא (נחמיה יא, ג).

ביטויים עכשוויים נפוצים:

מדינת ישראל, מכת מדינה, עובדי מדינה, ראש מדינה, מדינת היהודים, מדינה יהודית, מדינת רווחה, נשיא המדינה, כיכר המדינה, עיר מדינה, מדינה פלשתינית, אדמות מדינה...

מדינה כשם משפחה:

אביהו מדינה, ויקטור מדינה...

שירים:

"במדינת הגמדים רעש מהומה" (מילים: א. אמיתן; לחן: יצחק לוי)

"פרצופה של המדינה" של להקת "תיסלם"

"אין מדינה לאהבה" מאת יהונתן גפן וצביקה פיק

"מדינה קטנה" מאת דני סנדרסון ויוני רכטר

יונת השלום

גרפיטי-הבטחתם יונה קבלנו בולבול 

עיבד במחשב: זאב ברקן

רפליקה של גרפיטי מחומת ההפרדה בדרך מירושלים למודיעין

יונת השלום במיקרוגרפיה שעשויה מהמילה שלום בשפות שונות

ציירה: סבינה סעד

(c)

קעקוע שמעיד על הרצון האישי האינטימי בשלום

באדיבות cutsforkisses,support מפליקר

-

חותמת דואר עם יונה ועלי זית על בול חוזה שלום ישראל ירדן, 1994

בעיצובו של רונן גולדברג

Courtesy of Dr Claude WAINSTAIN Saint-Mandé FRANCE

-

התנ"ך משמש כמקור עשיר לא רק לשמות פרטיים עכשוויים, ולשמות של מקומות צמחים וחיות בני זמננו, אלא גם כמקור לדימויים עכשוויים רבי עוצמה רבים מספור. למשל, מקור השימוש בדימוי של יונת השלום כסמל לשלום הוא בפרשת המבול שבספר בראשית. בגלל הצורך הנואש שלנו בשלום, ובגלל החשיבות הפוליטית המרכזית של נושא השלום, הפך סמל יונת השלום (עם עלה של זית ובלעדיו) לסמל שימושי מאד. להלן מעט דוגמאות:

הפזמון בשירם של שמואל הספרי ואורי וידיסלבסקי "חורף שבעים ושלוש": "הבטחתם יונה עלה של זית הבטחתם שלום בבית".

שיר היונה מאת שמרית אור ומתי כספי: "גבוה מעל המגדלים היונה פורשת כנף, היונה דואה במרחב, ועיניה כלות".

ציטוט: (בוגי) משה יעלון אמר בכנס "מנהיגות יהודית" בשנת 2009: "כל פעם שהפוליטיקאים מביאים הנה את יונת השלום, אנחנו כצבא צריכים לנקות אחריה"

יונת השלום מככבת בגרפיטי פוליטי (ראו להלן) כמו זה של בנסקי שצויר בבית לחם במחאה על בניית גדר ההפרדה -היונה מצוירת על קיר מבעד לקנה של רובה צלפים; האמירה היא שגדר ההפרדה רוצחת את השלום.

התמונה באדיבות eddiedangerous מפליקר

-

קריקטורה אנטי ישראלית

באדיבות חבר פליקר שכינויוobbino

"בדמייך חיי"

הביטוי "בדמייך חיי" מקורו ביחזקאל (טז, ו). מאז השואה הוא משמש (בין היתר באמנות וביום הזיכרון לשואה) כמייצג של השואה, לצד ביטויים כמו "ששת המיליונים" ו"אות קין", ולצד סמלי שואה כמו אנה פרנק, הנער מגטו ורשה, גדרות תיל, קרונות רכבת, כתונת פסים, קעקוע מספר על הזרוע...

הביטוי"בדמייך חיי" מופיע על שובל בול יום השואה והגבורה

הבול יצא לאור בשנת 2003 בעיצובו של גדעון שגיא

-

דוד פרלוב ביים בשנת 1961 סרט בן 16 דקות שעסק בשואה ונשא את השם: "בדמייך חיי".

הביטוי "בדמייך חיי" הופיע בהבלטה בנאום התביעה של גדעון האוזנר, שפתח את.משפט אייכמן, באפריל 1961, בירושלים.

אותו ביטוי משמש גם כשמו של בנק ציבורי להתרמת דם טבורי.

בלי קשר לשואה - השיר האחרון שנעמי שמר כתבה נקרא "בדמייך חיי", והפסוק כולו (יחזקאל טז, ו) מופיע בו כפזמון חוזר.

בלי קשר לשואה - בית משירה של ברכה סרי "בדמייך חיי"

"הדם הוא הנפש/ ובך גם הרפש/ בעורקך דם ואש/ כל עוד כוח/ בך יש!"

נתן רפפורט (1911-1983) בנה על חורבות גטו ורשה בשנת 1947 אנדרטה לשואה מברונזה בשם "בדמייך חיי"

והעתק שלה הוצב בכיכר המרכזית של יד ושם.

-

המופע הווירטואוזי "אבנים" נוצר בהשראת פסלו של נתן רפפורט "בדמייך חיי"

המופע הבא בישראל

ב17 יולי 2011 בצוותא

התמונה באדיבות 

YINON TZAFRIR -ARTISTIC DIRECTOR

ORTO - DA  THEATER   GROUP 

 972-37525161 + , 972-524329997 +  

www.orto-da.com

orto-da@orto-da.com

וכל הזכויות שמורות לו 

הערות אחדות לעניין השפעת הדיבר השני על האמנות הישראלית

למרות שרבים מפרשים את הדיבר השני "לא תעשה לך פסל וכל תמונה... לא תשתחווה להם ולא תעבדם" (שמות כ, ד; דברים ה, ח) כאיסור על עבודת אלילים ולא כאיסור על עשיית אמנות הייתה (ועדיין יש) לו השפעה רבה.

מתוך מאמרה של לי-היא חבס "דמות האדם והחיה באמנות היהודית העתיקה" (מחניים, גיליון 10, תשנ"ה) ניתן לעמוד על המרכזיות של איסור זה בעת העתיקה - על ההקפדה על קיומו מצד אחד ועל החריגות הרבות ממנו מצד שני. חריגות אלה בולטות הן בתנ"ך עצמו (מקדש שלמה, נחש הנחושת) והן בממצאים ארכיאולוגיים מתקופת בית ראשון ועד שלהי התקופה הביזנטית.

דליה מנור במאמרה "גאווה ודעה קדומה - או - דגמים שכיחים בהיסטוריוגרפיה של האמנות בישראל" טוענת שהדיבר השני שירת את האנטישמים במאה התשע עשרה לבניית דיוקן של יהודי שאינו מסוגל ליצור אמנות ואף עוין אותה. לדבריה דעות אלה השפיעו אף על אמנים הוגים ומבקרי אמנות שייחסו לדיבר השני, וממשיכים לייחס לו עד היום, השפעה גדולה ממה שהייתה לו בפועל, ובעיקר אל מול עדויות היסטוריות שסותרות אותו. בהמשך מאמרה היא מצטטת מבקרי אמנות חשובים שהיו נגועים בדעה קדומה זו כגון שרה בריטברג, שרית שפירא ובנימין תמוז.

השפעה רבה הייתה ויש עדיין לאיסור הקעקוע (שהוא סוג של אמנות) שמופיע בספר ויקרא (יט, כח).

גם במקרה זה ראוי לזכור שבעבר הרחוק נהגו ככל הנראה יהודים שומרי מצוות רבים לעשות קעקועים. (ראו: פרופסור מאיר בר אילן, "חותמות מאגיים על הגוף בין יהודים במאות הראשונות לספירה"). בנוסף מסתבכת סוגייה זו לנוכח קעקוע מספר על זרועות היהודים אסירי מחנות הריכוז של הנאצים. לאחרונה אנו עדים לאופנה של קעקועים בקרב יהודים חילוניים, שמעוררת, כמובן, את הביקורת של היהודים הדתיים ומרחיבה את הפער בין שני המחנות.

השפעה שולית הייתה לתנ"ך (לעומת המסורת התלמודית ההלכתית) בעניין איסור "קול באישה ערווה" שאותו פירשו ביהדות האורתודוכסית כאיסור על נשים לשיר בפני גברים. המקור לאיסור זה בדברי האמורא שמואל שאמר: "קול באשה ערווה, שנאמר [בשיר השירים] כי קולך ערב ומראך נאוה". (בבלי, ברכות, כד, ע"א). ד"ר אדמיאל קוסמן פותח את מאמרו "ותען להם מרים – על שירת נשים בפני גברים" בדוגמאות לשירת נשים במקרא שלכאורה סותרות הלכה זו. מעניין לציין שאצל הקראים ואצל חברי התנועה ליהדות מתקדמת לא נאסר על נשים לדבר או לשיר. "נשות הכותל" (חלקן חברות התנועה הרפורמית) מנהלות מזה שנים מאבק משפטי ותקשורתי בנושא זה. בכל פעם שהן מגיעות לכותל החרדים צועקים לעברן: "קול באישה ערווה".

בתקופת ההשכלה (במחצית המאה התשע עשרה) החלו יהודים חילונים להתעלם מהאיסורים הדתיים בכלל ומהאיסורים על סוגי אמנות שונים בפרט, והחלה פריחה של אמנות יהודית ויזואלית.

פעילויות אמנותיות של אמנים דתיים בעשורים האחרונים:

לאחרונה ניתן להבחין בתופעה של אמנים דתיים (חלקם חוזרים בתשובה) שמפרשים את הדיבר השני לקולא, ומתירים לעצמם (כפי שכתוב במקרא וכפי שצריך) לעשות פסלים ותמונות, ובמיוחד לאור העובדה שכיום אין בעולם המערבי עבודת אלילים מן הסוג שרווח באזורנו בעת העתיקה (אמנים כמו: אבנר בר חמא, יעקב קשמכר, אברהם לוונטל, סבינה סעד, אליהו סידי, יוסי רוזנשטיין, ישעיהו ירניצקי). מרבה לדון בתופעה זו האוצר, החוקר ומבקר האמנות דוד שפרבר. למשל, במאמרו ב"מארב" (1 ביולי, 2009) "אמנות כשלעצמה אין בה ערך, ואף סכנות רבות יש בה".

בפברואר 2006 התקיימה ב"מקלט אמנות" (יהודה המכבי 7 ירושלים) תערוכה קבוצתית של אמנים דתיים בהשתתפות: דוד אבישר; ליאוניד בלקלב; מוטה ברים; סילביה ברעם; איקה ישראלי; טוביה כץ; דליה כתב אריאלי; שאול שץ.

אסף גולן במאמרו "תורה ואמנות" מביא לדוגמא אמנים דתיים כמו המשוררת זלדה, הצייר יוסי רוזנשטיין,. הסופרים ש"י עגנון והרב חיים סבתו, השחקן שולי רנד, הפסל יעקב אגם.

במאמרה של יפה גולדשטיין בעיתון "הצופה", "משחק החיים", שמתאר את תופעת הצעירים הדתיים שמגלים את עולם התיאטרון, מוזכרים: תאטרון "תאיר" שפועל מזה עשר שנים; הרב ברוך ברנר, שמלמד משחק; קבוצת התיאטרון של שולי רנד; תיאטרון "אספקלריה" של חגי לובר, ואחרים.

ראוי לציין כי ככל הנראה השפיע האיסור המקראי על עשיית תמונה צלם ומסכה גם על האמנות המוסלמית. אמנם בקוראן לא מופיע איסור מפורש כזה, אך מורי ההלכה המוסלמית למדים אותו מסיפור על הנביא מוחמד שראה את אישתו עאישה רוקמת תמונה על כרית ואמר לה: "מלאכים לא נכנסים לבית שיש בו תמונה או כלב"

----

אני מודה לדוד שפרבר ולפרופסור ישעיהו ירניצקי על הערותיהם המאירות לכתבה זו.

ברית מילה

"זה כיסא [לטקס ברית מילה] של אליהו זכור לטוב"

תמונת CC של Chesdovi מויקימלון ערך "כסא אליהו"

כיסא לאליהו הנביא

באדיבות זקו (C)

-

המנהג להציב כיסא לאליהו הנביא במהלך טקס הברית מילה מקורו בביטוי "מלאך הברית" שמופיע בספר מלאכי (ג,א). בתחילת הטקס מבקש המוהל את עזרתו של הנביא אליהו.

מצוות ברית מילה מקובלת על רוב היהודים החילונים. ניתן להגדיר מיהו חילוני במלים - יהודי שאינו מקיים מצוות מלבד... טקס הברית מילה (ועוד כמה טקסים). עובדה זו מעוררת תמיהה שכן בדרך כלל חילונים מתנגדים לאלימות ומתנגדים לכפייה, וכאן איש אינו מבקש את הסכמתו של התינוק.

גם לגבי היהודים הדתיים לא מובן מאליו מדוע הם מסכימים לברית המילה ומתנגדים לקעקועים, שכן השחתת הגוף משותפת לשניהם.

כך או כך ברית המילה היא מרכיב חשוב בזהות של היהודי החילוני, כמו גם חתונה עם רב, בר מצווה בבית כנסת, אבלות ("שבעה", שמקורה במקרא בבראשית נ, י). וקבורה. מה שמשותף לטקסים האלה הוא שהם טקסי חיים, טקסי מעבר, טקסים רבי חשיבות. יוצא שההבדל בין היהודים הדתיים לבין היהודים הדתיים, כפי שכבר כתבתי בבלוג זה, הוא במספר המצוות שהם מקיימים, אך לא מדויק להגדיר חילוני כמי שאינו מקיים מצוות.

בנוסף, לצורך קיום טקסים אלה נזקקים החילונים לדתיים, ויש בכך בכדי לקרב בין שני הגושים המסוכסכים האלה.

שלט של דוכן החזרה בתשובה שצילמתי היום ברחבת המשביר בירושלים

קעקוע עם פסוק מהתנ"ך

לא בכל יום רואים קעקוע עם פסוק מהתנ"ך ("בראשית", ד ז).

כל הזכויות על התמונה שמורות לבעל הקעקוע ניב קלדרון מפליקר.

תוכלו לראות בדף שלו, שם בפליקר, סידרה שלמה ואיכותית שמתעדת

את תהליך הקיעקוע וסיטואציות עם הקעקוע,

ובנוסף, המון תגובות מעניינות, שלו ושל חבריו. למשל,

המוני אנשים עוצרים אותו ברחוב,

מרימים לו את היד כדי לקרוא את הפסוק במלואו,

ממש כמו שאנשים מרשים לעצמם לנגוע בבטן של אישה בהריון.

בקיצור: הקעקוע הפך את ניב קלדרון לרכוש הציבור.

Copyright: Niv Calderon from Flickr

והנה עוד קעקוע עם פסוק מהתנ"ך (דברים ו,ד):

קעקוע "שמע ישראל"

התמונה באדיבות moyerva34 מפליקר

-

והנה עוד קעקוע עם פסוק מהתנ"ך

המלה "הנני" מופיעה פעמים רבות בתנ"ך (למשל שמואל -א, ג,ד):

קעקוע "הנני"

התמונה באדיבות marcia.furman מפליקר

פסוקים מהתורה בנושא מצעד הגאווה

כרזת רחוב "מצעד הגאווה לחיות",

עם ציטוט מתהילים (מט, יג): "כבהמות נדמו"

נגד מצעד הגאווה של 2006 בירושלים

תמונת CC שצילם ToastieIL

©

והעלה לויקיפדיה ערך "מצעד הגאווה בירושלים"

-

ואהבת לרעך כמוך

תמונת CC של קעקוע שצולם במצעד הגאווה

בתל אביב

מאיר יעקב ©

והעלה לפליקר

אלוקים שונא זימה

תמונת CC של מודעה נגד מצעד הגאווה

שצילם ליד אוניברסיטת תל אביב

Lior Bakalu from Kfar Saba ©

והעלה לויקימדיה

-

פסוק מהתורה (ויקרא כו, טו: ואם בחוקותי תמאסו) על פשקוויל

נגד מצעד הגאווה בירושלים

באדיבות יעל בארי מפליקר

-

פוסטר ענק שתלו בגלריה שנמצאת במסלול שבו עבר מצעד הגאווה והסובלנות שנערך בירושלים ביוני 2009. מעצבי הפוסטר הבליטו עליו פסוק מספר ויקרא (יח כב) וחפרו בו כבקרדום לצורכיהם הפוליטיים

התמונה מתפרסמת באדיבות רון אלמוג מפליקר

ב - 29/06/06 פרסם שחר אילן בעיתון הארץ כתבה בעניין מאבק החרדים במצעד הגאווה ("הומו-לנד בהולי-לנד") ובו דיווח על מכתב של רבנים נגד המצעד, שנתפרסם בראשית יוני, בחתימת הרב הראשי לשעבר, מרדכי אליהו, הרב שמואל אויערבך, והאדמו"ר מערלוי. רבנים אלה כינו את ארגני המצעד בשם "אנשי סדום ועמורה", וציטטו את הפסוק מצפניה (ג, יא): "כי אז אסיר מקרבך עליזי גאוותך".