התנ"ך משמש כמקור (עלום בדרך כלל) למלים רבות בעברית המודרנית, ולעתים קרובות במשמעות שונה מן המשמעות המקורית.
המילה: "יום הולדת"
בבראשית מ כ: "ויהי ביום השלישי יום הולדת את פרעה".
המילה מנזר
מקורה בספר נחום ג, יז (מנזריך כארבה וטפסריך כגוב") ומשמעותה שם נסיך או שר.
קראתי בספרם של אברהם שטאל ודני קרמן: "מוצא המילים: מקורותיהן וגילגוליהן של המילים שבפינו" (הוצאת דביר, 1999) כי
המילה "מוסך"
מופיעה פעם אחת ויחידה בתנ"ך (במלכים-ב, טז, יח). היא גזורה משורש "סכך" ומשמעותה לכסות.
לפי פרשני מקרא אחדים המוסך שנזכר בתנ"ך היה מבנה שבו המתינו לצאת השבת כוהנים שסיימו את משמרתם. בסביבות 1940 הוצעה המלה "מוסך" כתחליף למילה "גרז'".
המילה "סדין"
(משלי לא, כד) משמעותה במקרא מלבוש רחב אבל כבר בימי התלמוד היא מופיעה במשמעות של כלי מיטה.
"המילה כר"
מופיעה פעם אחת ויחידה בתנ"ך (בבראשית לא, לד). משמעותה "אוכף". בערבית המילה "כור" משמעותה לגלגל. המלה כר התגלגלה אלינו כנראה בגלל שפעם היו מגלגלים את כלי המיטה לאחר השימוש בהם ומניחים בתוך ארגז או על מדף.
האהבה היא מחלה
רוביק רוזנטל כתב בספרו 'מילון הסלנג המקיף' שהביטוי 'חולה עליו', מקורו בשיר השירים: "חולת אהבה אנוכי".
"בדק בית"
מלכים ב, יב, יג – המלך יהואש קרא לכוהנים ושאל אותם מדוע אינם מחזקים את בדק הבית (של בית המקדש).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה