יום שבת, 30 בספטמבר 2017

השפעת התנ"ך על הארכאולוגיה הישראלית

בישראל נדמה שהארכאולוגיה היא שפחה של חקר המקרא. בימים האחרונים קראתי כמה וכמה מאמרים על הארכאולוגיה של נקבת השילוח [1], והתרשמתי שחוקרים רבים עשו מאמץ גדול במשך תקופה ארוכה על מנת לשדך את הממצאים של הארכאולוגיה לפסוקים של התנ"ך. השיא של השידוך הזה, בעיניי, הוא שיש הקוראים לנקבת השילוח בשם נקבת חזקיהו. זה גם מה שכתוב על השלט שהוצב בכניסה לנקבת השילוח מכיוון נביעת הגיחון.
לו הערך של האמת היה חשוב לרשויות הממונות על המצאת  השמות בישראל שמו של מפעל המים העתיק הזה היה צריך להיות מנהרת הגיחון. אבל במדינה שלנו, כל עוד החזק קובע את ההיסטוריה ואת השמות, יהיה שמה של אמת המים התת-קרקעית הזאת "נקבת חזקיהו".


אז איך קרה שמנהרת הגיחון הפכה לנקבת חזקיהו?
כאשר התחיל אדוארד רובינסון לחקור את המנהרה, הוא ברר אצל התושבים המקומיים. הם לא ידעו שיש קשר בין מי מעין השילוח לבין מי מעין הגיחון. הם חשבו שמדובר בשני מעיינות נפרדים. לכן הם קראו לברכה שאליה נאספים מי הגיחון בשם ברכת השילוח, ומכאן גם שמו של הכפר הערבי סילואן, שתורגם לעברית ככפר השילוח.
בשנת 1880 גילו את כתובת השילוח, המתארת את מפגש שתי קבוצות חופרי המנהרה. בכתובת זאת מופיעה המילה "נקבה" פעמיים בשורה הראשונה. (והיא איננה מתייחסת למנהרה כולה אלא רק לקטע האחרון שהפריד בין שתי קבוצות החופרים. לאחר נקיבתו של קטע אחרון זה ניתן היה להזרים מים למנהרה). לפיכך, כתובת השילוח היא המקור (אחרי 1880) להמצאת צירוף המילים נקבת השילוח. אחרי ששידכו את הממצאים הארכאולוגיים לפסוקי התנ"ך המתאימים כבר קל היה להמציא את צירוף המילים "נקבת חזקיהו", שמצלצל כמו צירוף מילים מקראי.
לפי חוקרי הכתובות כתובת השילוח יכולה הייתה להיכתב מאות שנים אחרי חזקיהו, אבל מי שקובע את השמות אינו נוטה להתפעל מן העובדות.
מדענים שבדקו את ההרכב הכימי של חומרים שונים שדגמו מהנקבה תארכו את חפירת נקבת השילוח לטווח שנים שבין 800 לפנה"ס לבין 300 לפנה"ס, אבל ועדת השמות שאישרה את השלט "נקבת חזקיהו" בחרה לה את המאה השביעית, שמתאימה לפסוקי התנ"ך. המתנגדים אפילו לא תבעו את עלבונה של מנהרת הגיחון בבית המשפט לענייני שמות של מקומות.
חציבת מנהרה בתוך הר סלעי, לאורך מאות מטרים, על ידי שתי קבוצות חופרים, שאחת מהן חופרת בצלע אחת של ההר והשנייה בצלע המנוגדת, והפגשתן בנקודה מסוימת באמצע ההר, היתה בימי קדם בעיה הנדסית קשה. שליט שנאלץ להחליט על חפירת מנהרה שכזו, בשל חשש ממצור של אויב שינתק את אספקת המים לעירו, היה מעדיף לקבל הוכחות לכך שחפירה שכזאת אכן תניב את התוצאה המקווה, שכן עלותו של מפעל שכזה גבוהה, ומשך העבודה הנדרש להשלמתה נאמד בשנים. גם היום, אם נטיל על מהנדס לתכנן מפגש שכזה בלי שימוש במכשירי המדידה המדויקים של תקופתנו, כלל לא ברור אם הוא יצליח לעמוד במשימה.  
לא ידוע עד היום איך נחפרה מנהרת איפלינוס באי סאמוס. ניסיונות להבין ב"הנדסה לאחור" מה יכולה הייתה להיות התכנית הגיאומטרית שתבטיח את מפגש חופרי מנהרת איפלינוס באי היווני סאמוס כרוכים בידע גיאומטרי ברמה גבוהה, כך שעד היום מי שאיננו מומחה לגיאומטריה יתקשה להבין את ההסברים.
מנהרה אחרת שנחפרה משני צדדים היא נקבת השילוח בירושלים. החוקרים אינם מכירים מנהרות נוספות מסוג זה בתקופה העתיקה.
לפיכך השאלה היא איזו מנהרה נחפרה קודם?
סאמוס הייתה במאה השישית לפנה"ס בירת הידע המתמטי העולמי. ההיסטוריון הראשון , הרודוטוס, מציין שהיו בה באותה תקופה שני מפעלים הנדסיים מופלאים ענקיים בנוסף למנהרת איפלינוס: סכר בים, והמקדש הגדול בעולם. ההערכה לסאמוס הייתה גדולה עד כדי כך שהאגדה מספרת שפיתגורס עצמו נולד בסאמוס. לפיכך אם יבוא מישהו להיסטוריון של המתמטיקה ויספר לו שהידע ההנדסי הדרוש לחציבת מנהרה משני צדדים, ולהפגשת החוצבים בנקודה מסוימת, פותח על ידי מהנדסים בירושלים והועבר לאי סאמוס, לא קשה לשער מה תהיה תגובתו.  סביר יותר להניח כי הידע המתמטי של אנשי סאמוס הובא לידיעת יוזם נקבת השילוח, ושבלעדי ידע זה הוא לא היה נכנס להרפתקה יקרה כל כך.
המסקנה העולה מדברים אלה היא שמאחר ומנהרת איפלינוס נחפרה בתקופת שלטונו של פוליקרטס בסאמוס (535-522 לפנה"ס) לא ייתכן שנקבת השילוח נחצבה לפני תאריך זה, וטועה מי שמייחס את היזמה לחציבתה למלך חזקיהו, שמלך בסוף המאה השביעית לפנה"ס [727 או 715 לפנה"ס עד 698 או 686 לפנה"ס]. אבל גם בלי המסקנה הזאת את השלט "נקבת חזקיהו" ראוי לשנות ל"מנהרת הגיחון".
הערות:

[1] תודה לידידי אהוד חפר שצרף אותי למחקר שלו על נקבת השילוח.

הגיחון פועם שנית ופרשנות חדשה לזדה בצור

מאת זאב ברקן ואהוד חפר

הקדמה: הכתוב להלן אינו מאמר מדעי. הכותבים חפים מכל ידע מקצועי בארכאולוגיה, אפיגרפיה או הידרולוגיה.
האחד למד ספרות והשני רפואה וטרינרית. שנינו פנסיונרים, ולכן אולי הגענו למקום שממנו רואים רחוק רואים שקוף [בתודה לפרופ' עודד ליפשיץ]. לפיכך אין לפניכם מאמר מדעי, אלא ניסיון חובבני להבין אחת מתוך עשרות השאלות הקשורות למערכת השילוח, ראשון מפעלי המים מסוגו בעולם, וכנראה גם המסתורי ביותר מעולם. [חומר רקע נגיש ושווה לכל נפש נסקר בתחתית הערות השוליים].



בכניסה לבית המעיין צילם: זאב ברקן

מבוא: בבוקר צח עמדנו בכפר סילואן, בכניסה לבית המעיין, וגילינו שההיסטוריה אינה נחה על שמריה. המקום נחסם
בשער מסורג ומנעול. מלב המאפליה הגיח המשגיח עם צרור מפתחותיו, אך לא היה לאל ידו להכניס אותנו. מחילופי
השיחות שלו עם הרשויות בעיר דוד למדנו שהמקום הפך ל"שער הטובלים". להצדקת השם, הגיע מאחורינו יצחק,
 כיפה שחורה לראשו, מגן דוד גדול לצווארו, גורמטים על ידיו, ומגבת על כתפו. השער נפתח לפניו, ללא דין ודברים
או כרטיס כניסה. עד שהגיע האישור מגבוה, סיים יצחק לטבול, להתנגב ולהתלבש, ושב אל פני האדמה זך וטהור.
נכנסנו לנקבה לבדנו, מתוך מטרה לבדוק משהו [ר. להלן] בנושא שיטת החציבה. 


צילום של הנקבה משנת 1900
מתוך ויקיפדיה ערך נקבת השילוח


בדרכנו אל מפגש החוצבים היינו עדים ללא יאומן:
רוח עזה תשבר אניות תרשיש: גל מתגבר והולך של נהמות, יללות וצריחות נשים, כמו בסרט כאשר האינדיאנים
מסתערים למתקפה הסופית, הגיח מאחורינו. נצמדנו למגרעת בקיר ועל פנינו חלף נחשול של תיירות אמריקניות,
כשהן מבטאות את התרגשותן בכל אוקטבה אפשרית. לא היו נפגעים. הגיחון סיים את פעימתו. הנחשול חלף, פני
המים שפלו מעט, ולאט לאט נחלשו היבבות במורד הנקבה.


                                                     כתובת השילוח
                [תמה] הנקבה. וזה היה דבר הנקבה. בעוד [מניפים החוצבים את] הגרזן איש אל רעו ובעוד
                שלוש אמות להנק[ב נשמע] קול איש קורא אל רעו, כי היתה זדה בצור מימין ומ[שמ]אל. וביום
              הנקבה היכו החוצבים איש לקראת רעו, גרזן על [ג]רזן, וילכו המים מן המוצא אל הברכה במאתיים
              ואלף אמה, ומ[א]ת אמה היה גובה הצור על ראש החוצב[ים].
איך יכולה כתובת כה קצרה, בכתיבה תמה וברורה, לעורר כל כך הרבה שאלות?. להלן חלק מהן:
1.      מי כתב, מתי, ולשם מה?
2.      מדוע לא נחצבה במקום פומבי?
3.      מדוע נחקקה רק על חלקו התחתון של הלוח המוחלק ומדוע לא נחקק דבר על הלוחות המוחלקים האחרים?
4.      מהו הגרזן? בוודאי לא מה שאנו קוראים לו כך היום.
5.      מהי הזדה אשר בצור מימין ומשמאל?

דיון: לשאלות 1 ו-2 אין כל רמז לזנב של תשובה. לחלקה הראשון של שאלה 3 יש תשובה מהדמיון הפרוע: החוצב
קיבל את הטקסט על שני אוסטרקונים. לפני שהתחיל, נפל מידו הראשון והתרסק. כדי לא לאבד זמן, התחיל בקטע
השני, וכאשר סיים אותו...(השלם כאוות נפשך). ניסינו להיות רציניים באשר לשאלה 4.

"גרזן על גרזן": המילה מופיעה במקרא ארבע פעמים: פעמיים ככלי חציבה [1] ופעמיים ככלי חטיבה [2]. המילה
הנרדפת קרדום מופיעה שלוש פעמים ככלי חטיבה [3], והנרדפת ברזל שלוש פעמים ככלי חציבה [4] ו- 65 פעם
כמתכת. כנראה שלא ניתן להקיש משם הכלי על צורתו הפיסית, ומכל מקום הגרזן המקראי הוא שם כולל לכלים בעלי
קת קצרה, חדים במידה שונה. הקרדום מציין כנראה כלי בעל חוד שטוח, בדומה לגרזן בן ימינו. האזמל מופיע שלוש
פעמים במסכת חולין ומסכת כלים, ככלי שחיטה, נגרות וסנדלרות, ומכאן שהוא כלי חד, בדומה לאיזמל המנתחים של
ימינו. נראה לנו, לפיכך, שהחציבה התבצעה בכלי אחד [ללא אזמל], בעל חוד גס במישור הקת, דומה לפטיש
סתתים של היום. 

הזדה, פרשנות קודמת: התפישה שהנקבה נחצבה תוך מעקב אחר סדק קרסטי או טקטוני היתה מקובלת עד לא
מכבר, ולפיכך הזדה היא סדק או מישור חילחול. התוספת "מימין ומשמאל" נאנסה, לכן, לפרשנות לפיה לקבוצת
חוצבים אחת היה הסדק מימינם, ואילו לנגדית משמאלם [רות עמירן]. פיתולה של גרסה זו עולה על פיתולי הנקבה
עצמה. בנוסף, הסבר זה מתעלם מרוח הכתובת, שמשקפת התנסות אישית של מי שהיה שם, בוודאי לא משני
הצדדים בו זמנית. עם מחקרו של פרופ. עמוס פרומקין, ששלל סדקים אנכיים ואפקיים כאחת, ניתן לוותר על גישה זו
לחלוטין.

הזדה לפי גישתנו: 
א. שיקול טקסטואלי: המילה היא יחידאית. מבחינת הגזרון, היא נקשרת לזד, זדון ומזיד. השערתנו, ללא סימוכין
לשונאיים, היא: "בצדיה" היא מילה נרדפת ל"במזיד", אך הגזרון שלה הוא "צד". לכן, יתכן שבגלל הקשר הסמנטי, יש
להבין את הזדה כמשהו הקשור לצדדי החציבה.

ב. שיקול ביצועי: הנקבה תוכננה להעברת מים בלבד. מידותיה הן, לכן, המינימליות המאפשרות עבודת כריה.
הגובה נובע מקומת אדם, למעט קטעים גבוהים כתוצאה משגיאות תכנון. הרוחב, לעומת זאת, מספיק לשני עובדים
לחצוב במקביל, כל אחד בחלק שבין 40 ל-60 ס"מ. יכול מי לשאול מדוע שני חוצבים, בזמן שרוחבו של אדם בודד גם
הוא היה מספיק להעברת המים. התשובה נעוצה בטכניקת החציבה שלהלן.

ג. ממצאינו: עקב פעימות תכופות של זרם התיירים, הגבלנו את מאמצינו לחציבה העוורת האחרונה של החוצבים מכוון הטירופיאון, להלן "העוורת". עומק החציבה כמטר, וחתכיה מובאים באיורים 1 ו-2. בנוסף ראינו לאורך הדרך את חריצי הצד של החציבה. רוחב החריץ ועומקו כ- 5 ס"מ. הוא מופיע בפינה הימנית ו\או השמאלית העליונה, בצד אחד או שניים, או מיושר כלפי מטה ונעלם.


                         
                                      
ד. מסקנותינו: בכל קבוצת חציבה עבדו שני אנשים בחזית, כל אחד בצמוד לקיר הצדדי. תפקידם היה ליצור את
הזדות, כלומר בליטות לעומק בשתי הפינות העליונות, תוך שמירה על קווי הקירות והתקרה. התקדמות זו הותירה
מאחוריה גבנון סלע, שטופל על ידי עובדים נוספים. בדרך זו הושגה מהירות חציבה גבוהה יותר מאשר בשיטת
החוצב הבודד: חלק ממסת הסלע טופל באמצעי שבירה או ביקוע מהצד, ורק חלק בכרסום חזיתי איטי.
קריאה חדשה של הכתובת: הכתובת בנויה משני משפטים, הראשון פותח כמשוער ב"...וזה היה דבר הנקבה"
והשני ב"וביום הנקבה". מקובל היה להניח שהפתיחה הראשונה היא הקדמה כללית לכל הסיפור שבא בעקבותיה
ברצף. אנו טוענים שהמדובר בשני ארועים שונים- ארוע השמיעה וארוע "גרזן על גרזן", המתרחשים בהפרש של
כמה שעות לפחות, הזמן הנחוץ לחציבת כ-120 ס"מ.                                                           
     בזמן הארוע הראשון היו זדות בעומק של 30- 40 ס"מ ואולי יותר מצד אחד ואולי משני הצדדים. מצב זה הותיר
שכבת סלע דקה, שעביה ניתן להקבע בניסוי, שאפשרה קשר אקוסטי [איור4]. מבנה המשפט השני [הסמיכות בין
"גרזן על גרזן" ובין "וילכו המים"] רומז אולי על מצב שבו היה כבר קשר עין בין הצדדים, ונקבעה פריצה טקסית של
המחיצה האחרונה .
                                          

______________________________________________________________________________
[1] מל"א ו' 7  , ישעיהו י' 15.                           
[2] דברים ב' 19, י"ט 5.
[3] שמואל א י"ג 21, שופטים ט' 48, ירמיהו מ"ו 22 ("ובקרדומות באו לה כחוטבי עצים")
[4] מלכים ב' 5-6, ישעיהו י' 34, קוהלת י' 10 ("אם קהה הברזל").
חומר רקע: 1. הערכים "נקבת השילוח" ו- "כתובת השילוח" בויקיפדיה.
               2. הרצאתו של פרופ. עמוס פרומקין "אור חדש בקצה המנהרה", יו-טיוב
               3. רקע היסטורי לתקופה [מומלץ ביותר] - עודד ליפשיץ: היסטוריה, מקרא ומה שקרה, יו-טיוב






תעלה שמאל
מתוך ויקיפדיה ערך נקבת השילוח

תקרה נמוכה מאד באמצע הנקבה
מתוך ויקיפדיה ערך נקבת השילוח