מושג הקדושה הוא מושג מרכזי במקרא והשרש "קדש" מופיע בו מאות פעמים.
הביטוי "מקום קדוש" מאד שימושי בעברית העכשווית ונדמה היה לי כאילו הומצא בתקופתנו אבל לא – מקורו בויקרא ז, ו: " כל זכר בכוהנים יאכלנו במקום קדוש". הרעיון שיש מקומות קדושים בולט גם בפסוק "של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת-קודש הוא." (שמות ג, ה).
גם הביטוי "מים קדושים" נשמע לי מודרני אך מקורו במקרא ("ולקח הכוהן מים קדושים בכלי-חרש" -במדבר ה, יז).
המקרא עוסק בעיקר בקדושות האל (למשל, ויקרא יא, מד) והעם (למשל, שמות יט, ו), אך הפועל "קדש" מופיע גם בצירופים כמו: בית-המקדש, מקרא-קודש, ברית-קודש, אדמת-קודש, קודש- קודשים, שקל-הקודש...
בהשפעת התנ"ך מדברים כיום בנוסף לקדושות הנ"ל גם על קדושות הארץ, האדם, השבת, הגוף, החיים, השביתה, המדינה, צה"ל, העבודה, הנישואין, המשפחה, בית הכנסת; ובנוסף גם על: קידוש השם, מות קדושים, קדושים מעונים, קדיש, כלי קודש, תשמישי קדושה, ארון הקודש, כתבי הקודש, מים קדושים, ק"ק (קהילת קודש), חופה וקידושין ("הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל"), הקדשה (דף בספר), קידוש (ברכה על היין), הקב"ה (הקדוש ברוך הוא)...
ישוב מקראי: קדש ברנע (בראשית יד,ז; דברים א,יט)
ארבע ערי הקודש בישראל: ירושלים, חברון, טבריה, צפת.
במשמעות הפוכה (לשון סגי נהור): קדשה (דברים כג,יח)- אשה שנועדה לזנות בפולחן אלילי.
הערה:
מקרים נוספים של "שפת ההפך": בית החיים (בית קברות), סגי נהור (מספיק אור, עיוור) ברכה (קללה, בספר איוב: "ברך אלהים ומות") " "חכם גדול" (טיפש).
סרט: "קדוש" מאת עמוס גיתאי (1999) – עוסק בחברה החרדית.
מחזה: קידוש כתב וביים שמואל הספרי (1985) - עוסק בחילוניות ודתיות.
שם משפחה: קדוש, קדישמן
ביבליוגרפיה: "לקדש ארץ" מאת דורון בר (הוצאת יד יצחק בן צבי, תשס"ז).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה