שער

היום מדברים על "שער" בעיקר במשחקי כדורגל, אך לעתים מדברים גם על שער של גינה, או על שער של ספר.

מקורה של המילה "שער" במקרא והיא נזכרת לראשונה בבראשית יט, א.

גם המובן השני של המלה "שער" - מידה, שיעור - שבו אנו משתמשים תכופות בנוגע למטבעות זרים (כגון הביטוי "שער הדולר"), מקורו בביטוי "מאה שערים" שמופיע בבראשית (כו, יב) בקשר ליצחק אבינו.

השכונה של עולי תימן בדרום העיר רחובות, שעריים, נקראת על שם שעריים המקראית (שנזכרת בשמואל-א, יז,נב, ביהושע טו,לו, ובדברי-הימים-א, ד,לא).

כיום הביטוי המקראי "שערי העיר" משמש ב"בניין שערי העיר", שהוא מרכז אירועים ברחוב יפו 216 בירושלים.

שער האשפות בחומה התורכית של ירושלים העתיקה נקרא על שם שער האשפות שנזכר בנחמיה (ג, יד)

התמונה באדיבות Berthold Werner מויקיפדיה

הפסוק "זה השער לה' צדיקים יבואו בו" (תהילים קיח, כ) מופיע לעתים קרובות בכניסה לבתי כנסת

התמונה באדיבות זקו

שער הגיא נקרא על שם שער בחומת ירושלים (דברי-הימים- ב, כו,ט)

התמונה באדיבות תמר הירדני מויקיפדיה

ציור ממוחשב: מזמור לדוד

הביטוי "מזמור לדוד" מופיע בפתיחה בעשרות מפרקי תהילים. ספר תהילים מיוחס במסורת היהודית לדוד המלך. ליסה חסון פיין יצרה מגן דוד (שגם הוא מיוחס לדוד המלך) ועליו פסוקי תהילים.

כל הזכויות שמורות לליסה חסון פיין 2009

פסוק על לוגו

פסוק ממלאכי (ג, כ) על הלוגו של בית החולים "ביקור חולים" בירושלים. בית החולים נוסד בשנת 1826 ובאותה תקופה היה נהוג לשבץ פסוק מקראי בשם של מקומות וארגונים חדשים, כמו מאה שערים, שערי צדק, משגב לדך, מקווה ישראל, המשביר לצרכן...

צום

צום- ערב יום כיפור ויום כיפור ביומן השנה (צילום שלי)

כיום אנחנו מדברים על צום רפואי לפני ניתוח, על צום "לסילוק רעלים", על "צום מיצים", על צום להרזיה, על שביתת רעב כאמצעי לחץ פוליטי – אבל הצום הראשון שאני מכיר מקורו במקרא, שם מדובר או בצום של היחיד, כמו הצום של דוד המלך על בנו (שמואל ב, ב, טז) או בצום של הציבור כולו כמו צום יום כיפור.

חילונים רבים נוהגים לצום ביום כיפור, לחיזוק הזהות היהודית שלהם, או כ"ספורט", אבל ככלל ניתן לומר שהצום (הדתי) הוא אחד המנהגים שמבדילים בין דתיים לחילוניים בישראל.

מתן תורה ועגל הזהב

מתן תורה ועגל הזהב (1977)

התמונה באדיבות ז'ק הלר. (c)

זוהי אחת מסדרה של ארבע תמונות

הומור שמבוסס על פסוקי תנ"ך

הגאולה היא שאלה של אופטיקה -שלט שצילמתי בשכונת גאולה בירושלים

-

המלה "הומור" היא מלה חדשה, לועזית, ולא-מקראית.

למרות שהמילה "צחוק" מופיעה בתנ"ך היא איננה מסמנת שם צחוק של הומור.

גם המילה "בדיחה" איננה מקראית.

אין אף ספר קומי בתנ"ך.

הפסוק הפותח את ספר תהילים "אשרי האיש אשר... במושב לצים לא ישב" (תהילים א,א) וודאי דיכא את ההומור היהודי לאורך הדורות, כמו שהדיבר "לא תעשה לך פסל וכל תמונה" (שמות כ, ד) דיכא את האמנות הפלסטית.

למרות זאת, היהודים מפורסמים בחוש ההומור שלהם, וגם לישראלים יש הומור בשפע, ולראייה סיפרו את מספר הסטנדאפיסטים ביחס לאוכלוסייה.

בדיחה טובה היא ההצעה לקרב את התנ"ך לתלמידים באמצעות קומיקס.

התנ"ך משמש מקור השראה להומור של חילונים וגם להומור של דתיים.

דוגמאות:

הביטוי "בעיטה אחישנה" מבוסס על הביטוי המקראי: "בעיתה אחישנה" (ישעיה ס, כב) ועוד נוהגים להוסיף הסבר: זכו אחישנה; לא זכו- בעיטה.

בויקיפדיה בערך "הומור בתרבות היהודית" מצאתי שבתשבץ הגיון נתבקשו הפותרים לענות על השאלה

"הרמזור הדובר במדבר". התשובה היא: "ויאמר אליו אֶ‏דום, לא תעבור בי" (במדבר, כ, יח).

בדיחה שסיפר אבשלום אליצור: בני ישראל הסתובבו במדבר ארבעים שנה, במקום כמה שבועות, בגלל שהגברים הובילו ולא היה נעים להם לשאול את המקומיים איפה כנען.

חילונית נותנת תפוח עץ לבחור ישיבה. לשאלתו מדוע היא נותנת לו את התפוח היא עונה שרק אחרי שאדם אכל מהתפוח נודע לו שצריך לעבוד.

כשאלוהים חיפש עם שיקבל את לוח הברית סרבו העברים בגלל "לא תרצח", הצרפתים בגלל "לא תנאף" הרומנים בגלל "לא תגנוב". היהודים שאלו "כמה זה עולה" וכששמעו שזה בחינם - ביקשו שניים...

גרסה שנייה: למה שני לוחות הברית ולא אחד? - היה מבצע שיווק 1+1

עין גדי

עין גדי נזכרת במקרא פעמים אחדות. האירוע המקראי הבולט ביותר מבחינת השפעתו על חיינו כיום הוא שדוד המלך בבורחו מפני שאול הסתתר במצדות עין גדי (שמואל- א, כג כט; כד כד). בעקבות אירוע זה נקראים על שמו של דוד מקומות בסביבת עין גדי כמו:

נחל דוד הזורם בשמורת עין – גדי

מפל דוד

הר ישי מעלה ישי ומצפור ישי - על שם אביו של דויד.

הר צרויה ומעלה צרויה - על שם צרויה, שר צבאו של דויד.

תמונת נחל דוד באדיבות shanidov מפליקר

-

תמונת תצפית מהר צרויה לעין גדי

באדיבות מני גל מויקיפדיה באנגלית Category:Ein Gedi

-

אשכול הכופר/חינה באדיבות 235uranium מויקיפדיה ערך "חינה"

-

החינה, שבה יש מי שמשתמשים לפני טקס החתונה, מופקת מצמח "אשכול הכופר" שגדל בתקופת המקרא בכרמי עין גדי (שיר השירים א, יד).כיום מגדלים את צמח החינה בבקעת הירדן בכמה מקומות וביניהם עין גדי. בגן הבוטני הגדול והמפורסם של עין גדי גדל גם צמח הלבונה, שנזכר במקרא פעמים רבות כאחד מריחות הקטורת של בית המקדש.

פזמון שהעלה את עין גדי על מפת המודעות הציבורית: "עין גדי" מאת איתן פרץ ודב (דובי) אהרוני ("כי עין גדי היא נוה מדבר").

בקיבוץ עין גדי יש מפעל מים מינרליים הגדול מסוגו במזרח התיכון.

מרוץ עין-גדי הבינלאומי מתקיים זו השנה ה – 27.