יום שלישי, 26 ביולי 2016

השפעת התנ"ך על חיי היום יום של החילוניים בישראל

מאמר זה פורסם באתר READER עד שהאתר הזה בוטל
=
הישראלים היהודים נחלקים לשתי קבוצות עיקריות: דתיים וחילוניים. אורח החיים של הדתיים מבוסס (כידוע) על התנ"ך, אבל גם החילוני שמנסה להתרחק מהדת מגלה מדי פעם, להפתעתו, כי התנ"ך מחלחל לכל פינה במציאות חייו היום יומיים. לפיכך גם החילוני יכול בהחלט לראות עצמו כנמנה על בני עם הספר, ומבחינה זו כלל לא משנה למי שמורות הזכויות  על ארון הספרים היהודי.
להלן מספר דוגמאות להשפעת התנ"ך על חיי היום יום בישראל:
  • "בני אדם" נקראים  כך על שם אדם הראשון (או "אנשים" או "בני אנוש" על שם אנוש בן שת (בראשית ה, ו). מדינת ישראל נקראת על שם יעקב אבינו שנקרא "ישראל" לאחר מאבקו במלאך (בראשית לב כט). התנועה הציונית נקראת על שם "ציון" המקראית. "ציון" היא שם נרדף לירושלים, שמשמשת כיום, כמו ששימשה אז, כעיר הבירה של מדינת (ממלכת) ישראל. התנ"ך הוא אחד מן המניעים העיקריים להקמת מדינת ישראל בכלל, ולהקמתה בארץ ישראל (ולא באוגנדה או בארגנטינה) בפרט. מנסחי מגילת העצמאות הכירו בכך ולכן הזכירו אותו כבר בפתיחה: "בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל אנושיים, והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי".
  • השפה העברית מבוססת על העברית המקראית. שמותיהם של מוצרי צריכה יום יומיים כמו: חלב, דבש, שמן, זית, עדשים ולחם – כולם מקורם בתנ"ך. 
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה ביום 18 בנובמבר 2008 לקט נתונים, לקראת יום הילד הבין-לאומי, ולפיו בסוף שנת 2007 חיו בישראל כ 1.664- מיליון ילדים יהודים. השם הנפוץ ביותר שניתן לבנות יהודיות היה נועה [מבנות צלפחד במדבר כז א], אחריו היו השמות: שירה, תמר [תמר כלת יהודה, אמנון ותמר], יעל [אשת חבר הקיני] מאיה, שרה [שרה אמנו], טליה, עדי, מעיין, מיכל [בת שאול] ורוני . השם הנפוץ ביותר לבנים יהודים נשאר כשהיה ב 2006- – איתי [איתי הגיתי]; אחריו היו השמות: אורי, נועם, דניאל, דוד, יהונתן, יוסף, משה, יונתן, עידו [הנביא] ואריאל [ישעיהו כט א]. השמות המודגשים (13 מתוך 22, כלומר למעלה מחמישים אחוז) הם שמות מן התנ"ך.
  • אלפי שמות של רחובות ברחבי ישראל לקוחים מספר הספרים. רק בירושלים, על פי ספר הטלפונים, יש לפחות 136 שמות רחובות שכאלה. למשל, בשכונת בקעה (שכונה חילונית באופייה) יש רחובות על שם שנים עשר השבטים, ובאזור מקור ברוך (שכונה דתית באופייה) יש רחובות על שם הנביאים.
  • שמות מקראיים של צמחים (תמר, זית), בעלי חיים (אריה, זאב), מקומות (ירושלים, חברון, בית לחם) משמשים אותנו גם כיום.
  • התנ"ך נלמד כמקצוע חובה בבתי הספר היסודיים והתיכוניים, כך שאין כמעט חילוני בארץ שאינו מכיר את התנ"ך. גם בגני הילדים החילוניים לומדים על חגי ישראל המבוססים על התנ"ך. 
  • השבת היא יום המנוחה הרשמי (על פי חוק שעות עבודה ומנוחה משנת 1951) לא רק של הדתיים אלא גם של החילונים (אף אם אינם נחים בו).  כבר בשנת 1935 החליט הקונגרס הציוני כי אסור לחלל שבת במוסדות לאומיים.
  • השפעת התנ"ך ניכרת על מאות בולי דואר ישראל וקק"ל. בדרך כלל מופיע על שובל כל בול שכזה פסוק מהתנ"ך. המדיניות של הנפקת בולים בישראל היא לבטא את הקונצנזוס היהודי-ישראלי-ציוני, והתנ"ך בתור מכנה משותף רחב ויציב של החברה בישראל (לא כולל מיעוטים) משרת מטרה זו באופן טבעי ויעיל.
  • בכל רחבי הארץ חקוקים פסוקי תנ"ך על אנדרטאות, מצבות, קירות מוסדות ציבור ובתי כנסת.
  • מוסדות אחדים מוקדשים לנושאים מקראיים, כמו למשל: גן החיות התנכ"י, גן צמחי התנ"ך בנאות קדומים, וגן צמחי התנ"ך ברחובות, בית התנ"ך, מוזיאון ארצות המקרא, היכל הספר, מכון המקדש, מוזיאון מקראור ביבנה.
  • סיפורי התנ"ך ופסוקיו מהווים מקור השראה לכל צורות האמנות  והשפעתם ניכרת על אירועי תרבות כמו למשל "פסטיבל תנ"ך ואהבה" שנחגג לאחרונה באזור בית גוברין.
  • מזה שנים רבות בכל בוקר לפני חדשות השעה שש קורא קריין בגלי צה"ל את הפסוקים מספר דברים פרק ו פסוקים ד-ח ( "שמע ישראל"), ובכל לילה מזה כשלושים שנה קורא מרדכי פרימן בטלוויזיה בערוץ הראשון את "פסוקו של יום".

מאמר זה מבוסס על אוסף התמונות בקבוצת השפעת התנך על חיי היום יום בישראל בפליקר

השפעת התנ"ך על חיי היום יום בירושלים

מאמר זה פורסם באתר READER עד שהאתר הזה בוטל

ירושלים משמשת כעיר הבירה של מדינת ישראל בגלל שבתנ"ך מסופר שהיא שימשה כעיר הבירה של ממלכת ישראל מימי דוד המלך ואילך.
הכרזתה של ירושלים כבירת ישראל סיפקה גם את הדתיים, וגם את החילונים-הציונים. הדתיים ראו בה התגשמות של חזון הנביאים. הציונים ראו בה אחד משורה של אמצעים לחיזוק טענת הבעלות של העם היהודי על ארץ ישראל, ואחד מן הכלים לגיבוש זהותו של העם בישראל. אמצעים אחרים היו:
  • ההחלטה להקים בית לאומי בארץ ישראל ולא באוגנדה או בארגנטינה
  • ההחלטה לדבר בעברית ולא ביידיש
  • ההחלטות על שם המדינה, סמליה ודגלה
  • הענקת שמות מקראיים למקומות ולאנשים
  • הדגשת לימודי התנ"ך במערכת הלימוד
  • טיפוח הזיקה לארץ באמצעות טיולים 'עם התנ"ך ביד'...

ירושלים קדושה ליהודים ולנוצרים (שהרי הנוצרים מאמינים בכל האמור ב"ברית הישנה") בגלל שלפי המקרא היא נבחרה על ידי האל לשמש כעירו הבלעדית (דברים יב, כא) ובגלל שבית המקדש שכן בתוכה.

השפעת התנ"ך על חיי היום יום בירושלים היא השפעה מוחשית מאד שכן רוב תושבי העיר הם יהודים דתיים, שהתנ"ך מכתיב את אורח חייהם . וכך, לדוגמה, בחגים ובשבתות יש ירידה חדה בנפח תנועת המכוניות ברחובות העיר, וחיי המסחר משותקים כמעט לגמרי.

מצוות העלייה לרגל לירושלים בשלושת הרגלים אינה בתוקף בימינו, אך זכר למצווה זו יש בצעדת ירושלים, שמתקיימת מדי שנה בחול-המועד-סוכות בהשתתפות אלפים, כולל צליינים נוצרים.

לדמויות המקראיות הרבות שחיו בירושלים בתקופת המקרא יש השפעה על שמותיהם של עסקים רבים בירושלים. לדוגמה, מלון "דוד המלך".


השפעת השמות ירושלים ציון ועיר דוד
לשמה של "ירושלים" השפעה על שמות כמעט בכל תחום שניתן להעלות על הדעת. לדוגמה:
שמות של עסקים (כמו "מוניות ירושלים")
שמות של מוסדות (כמו האוניברסיטה העברית בירושלים ותיאטרון ירושלים)
שמות משפחה (לדוגמה ירושלמי)
שמות של צמחים (כמו אורן ירושלים וארטישוק ירושלמי)
שמות של מיני מזונות (כמו מעורב ירושלמי)

השם ציון הוא שם נרדף לשמה של ירושלים, והוא משמש, בין היתר: כשם פרטי, כשם משפחה, כשם מקום (כמו הר ציון) כשם ארגון (כמו התנועה הציונית)...

השם עיר דוד אף הוא שם נרדף לשמה של ירושלים, וכיום הוא משמש כשם של אתר ארכאולוגי בשכונת סילואן שבירושלים.

שמן של רבות משכונות ירושלים שאוב מן התנ"ך (לדוגמה, בית הכרם (נחמיה ג, יד), גילה (שמואל-ב, טו, יב); תלפיות ((שיר השירים, ד, ד). שמות אלה ניתנו לשכונות בתחילת המאה התשע עשרה על ידי בוניהן שהיו רובם ככולם דתיים.

השפעת ירושלים על האמנות הישראלית
ירושלים נוכחת כרקע וכנושא להתבוננות ביצירותיהם של אמנים סופרים ומשוררים רבים. לדוגמה: בשירים של זלדה, ושל יהודה עמיחי; ברומנים של ש"י עגנון כמו "שירה" ו"תמול שלשום"; ברומנים של עמוס עוז כמו "מיכאל שלי" ו"סיפור על אהבה וחושך". בראשון לאוגוסט 2010 נפתחת תערוכה של חלק קטן מציורי ירושלים של ז'ורז' קביסרס בבית האמנים בירושלים. ביולי 2009 התקיימה במוזיאון מגדל דוד בירושלים תערוכת קריקטורות בנושא ירושלים בהשתתפות ששים קריקטוריסטים. ברשות אספנים יש מבחר גדול של ציורים וצילומים של ירושלים מן המאות הקודמות, שנעשו, רובם ככולם, בידי נוצרים.
מוטיב ירושלים שכיח בתחום היודאיקה. בדרך כלל מדובר בעיצובים של המלה "ירושלים" על רקע ציור של בתי אבן, חומה ומגדל דוד.
שירה של נעמי שמר "ירושלים של זהב" הוא אחד השירים הידועים ביותר בקרב הישראלים ובקרב יהודי העולם, והוא במעמד שמתחרה בהמנון הלאומי. העיר ירושלים נזכרת גם בפזמונים רבים אחרים, ובנוסף, הולחנו גם פסוקי מקרא ששמה של ירושלים מופיע בהם. לדוגמה, "שבחי ירושלים"- (תהילים קמז, יב) בלחן של אביהו מדינה.

רשות הדואר הנפיקה בולים רבים לכבוד ירושלים. עד כה יצאו כמאתיים בולים שכאלה שבחלקם מופיעה המילה ירושלים, באחרים מופיעים אתרים בירושלים. לדוגמה: בשנת 1968 הנפיקה רשות הדואר סדרה של חמישה בולים, בעיצובו של דרור בן דוב, כשעל שובלו של כל אחד פסוק שהמלה "ירושלים" נזכרת בו. בשנת 1995 הופיעה סדרה של שלושה בולים בשם "שלושת אלפים שנה לירושלים - עיר דוד", בעיצוב רות קנטור וענת פרידמן. על אחד הבולים צילום פסיפס, מבית הכנסת בעזה, שבו מוצג דוד המלך מנגן בנבל. על השני- מפה לפי ציור של רבי פיניה מצפת. על השלישי- קריית הממשלה בצילום אווירי.

מלבד מנורות רבות שמקשטות בתי כנסת, כבכל מקום ברחבי ישראל, יש בירושלים ריכוז של מנורות מיוחדות כמו:
  • פסל המנורה מאת בנו אלקן שמוצב מול הכנסת
  • אנשי "מכון המקדש" שיחזרו את מנורת הזהב של בית המקדש, והציבו אותה במתחם ה"קארדו" שברובע היהודי.
  • פסל מנורה משולב עם מגן דוד, מאת דוד סוזאנה - מוצב בכיכר סמוכה לכנסת
  • פסל חנוכייה של בן ציון צפוני מוצב בהר הרצל

    סמלים אחרים:
  • פסל יונת השלום מאת פרנסואה ללן מוצב ליד תיאטרון ירושלים
  • תבליטי סמלי השבטים קבועים על דלתות היכל שלמה, ועל דלתות בית החולים ביקור חולים
  • פסל עץ החיים מאת ז'ק ליפשיץ מוצב במתחם הדסה הר הצופים
  • הסמל של עיריית ירושלים, גור אריה יהודה, נוצר בהשראת ברכת יעקב אבינו ליהודה (בראשית מט)


השפעת התנ"ך על הפוליטיקה בירושלים
מתחולל בירושלים סכסוך מאבק חריף וממושך בין יהודים למוסלמים בנושא הבעלות על הר הבית. לפי המקרא הר הבית שייך, כמובן, ליהודים. המציאות היא שמתחם הר הבית נשלט בידי מוסלמים. רבים טוענים שניתן להגיע לפתרון הסכסוך באמצעות חלוקת ירושלים תמורת שלום. הקושי  הוא שהיהודים הדתיים מפרשים פסוקים מקראיים שונים כציווי מקראי לשמור על שלמות העיר. לדוגמה, "והקימותי את סוכת דוד הנופלת" (עמוס ט, יא) "העיר שחוברה לה יחדיו" (תהילים קכב, ג)}.

יש בירושלים מאבק חריף בין יהודים חילוניים לדתיים. מאבק זה בא לידי ביטוי בין היתר בהפגנות נגד מצעד הגאווה בירושלים, וב"מהומות השבת" – הפגנות אלימות של יהודים חרדים נגד נסיעה בשבת של חילונים בסמוך לריכוזי אוכלוסייה דתית בירושלים. מתח זה מתבטא גם בכתובות גרפיטי של חילוניים שמוחים נגד התגברות השפעת הדתיים על חיי העיר. לדוגמה: "איראן זה כאן"- גרפיטי שבו המלים "זה כאן" יוצרות את הזקן על פניו של יהודי חרדי ואילו המלה "איראן" - את שפמו.

שלטי רחוב שמושפעים מן התנ"ך
על פי ספר הטלפונים העדכני יש בירושלים לפחות 136 שמות רחובות שמושפעים מן התנ"ך. בקבוצה זו בולטים ריכוזים של רחובות על שם השבטים בשכונת בקעה, רחובות על שם מלכי יהודה במושבה היוונית, רחובות על שם נביאי ישראל באזור מאה שערים, ורחובות שמזכירים את בית המקדש ברובע היהודי בעיר העתיקה.

פסוקי מקרא מתנוססים פה ושם ברשות הרבים
 לדוגמה:
  • פסוק ממלכים ב יט לד מתנוסס באותיות אבן מובלטות על אנדרטת הדווידקה ברחוב יפו בירושלים
  • הפסוק "אם אשכחך ירושלים" מתהילים (קלז, ה) חרות על שלטי מתכת בכניסות לכמה בתים ישנים בירושלים. פסוק זה גם מצויר  מול הכניסה לשוק מחנה יהודה כגרפיטי גדול ממדים
  • על פסיפס בשדרות הרצל מתנוסס הפסוק מספר עמוס: "ה' מציון ישאג ומירושלים ייתן קולו"
  • פסוקים מישעיהו חקוקים בדלתות המתכת של בית החולים ביקור חולים, ופסוק מתהילים מופיע בלוגו בית החולים של שמתנוסס על חזית הבניין
  • הפסוק "שאלו שלום ירושלים" (תהילים קכב, ו) חקוק בחזית בניין העלייה והקליטה ברחוב המלך ג'ורג'
 בירושלים ישנו ריכוז גדול של אתרים מקראיים כגון:
  • הר הבית (הר המוריה) שעליו עמד בית המקדש, ושעליו עקד אברהם את יצחק (לפי המסורת המוסלמית עקד שם אברהם את ישמעאל)
  • הר הזיתים
  • הר ציון ועליו קבר דוד המלך
  • הכותל המערבי ומנהרת הכותל
  • חומת חזקיהו לאורך רחוב פלוגת הכותל ברובע היהודי
  • גיא בן הנום
  • עמק רפאים
  • ניקבת השילוח
  • מערת צדקיהו
אתרים אלה מושכים מבקרים רבים מן הארץ ומחוצה לה.

מוסדות בירושלים שפעילים בנושא המקרא
  • אחד האתרים התיירותיים המפורסמים ביותר בירושלים הוא בנין "היכל הספר", שנמצא במתחם של מוזיאון ישראל. הבניין תוכנן במיוחד בכדי לשמר את מגילות מדבר יהודה, ובכללן מגילת ישעיהו, וכן כתבי-יד עתיקים ונדירים של התנ"ך כמו "כתר ארם צובה"
  • מוזיאון ארצות המקרא
  • מוזיאון מקורות התנ"ך בעין כרם
  • מכון המקדש ברובע היהודי ובו שחזורים של אחדים מכלי המקדש
  • גן החיות התנכ"י, ובו אזור נרחב שמוקדש לחיות תנ"ך, ומרכז מבקרים בצורת תיבת נוח
  • שביל התנ"ך בגן הבוטני ובו כשלושים צמחים הנזכרים במקרא
    בית הספר הידוע לאמנות "בצלאל" נקרא על שם בצלאל בן אורי, האמן היהודי הראשון


יום ראשון, 10 ביולי 2016

פירושים של יוסף ספרא לתנ"ך

 כשלמדתי בחבורה של יוסף ספרא בירושלים הרשימו אותי הפירושים שלו לתנ"ך, שאותם שמע, לדבריו, מהמורָה שלו. צריך, הוא אמר, לשים לב לצרימות. אם יוסף אומר: הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים. סַפְּרוּ נָא לִי (בראשית מ, ח) משמע שהוא, יוסף, רואה את עצמו כאלוהים. דוגמה מפורסמת לצרימה (שאותה הכרתי לפני שהכרתי את יוסף ספרא) היא: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם [שמות, כה, ח]. לא כתוב בתוכו (בתוך המִקְדָּשׁ) כתוב בְּתוֹכָם - האנשים יעשו את המקדש בלבבם. 

יוסף הבין את שמות עממי כנען כרמזים לכוחות בנפש:
הכנעני- הנכנע, החתי - המפחד, האמורי - זה שאומר, החיווי- זה שמחווה דעה, הפריזי - זה שאין לו חומה, או המפריז, היבוסי - המובס, והגרגשי - זה שמתרגש.
רק לאחרונה קראתי שזיהוי כנען עם הכנעה מופיע כבר בספר משנת 1630 מאת ישעיה הורביץ שנקרא "שני לוחות הברית" ׁ(עמוד רע"ח).
ביום 22.9.2015 פירש ברוח זו הזמר קובי אוז את פרק יהושע יא במסגרת פרויקט 929 :
" איך זה נגמר בסוף כולם יודעים: הכנעני נכנע, האמורי כבר לא יאמר כלום, נפלה חיתתנו על החיתי, שטחו של הפריזי פורז, החיוי חוו את נחת חרבנו והיבוסי הובס"
יוסף גם סבר שהנחש שבגן עדן ייצג את היכולת של המחשבה לנחש.

את הצורך לשים לב לצרימות הרחיב יוסף גם למשנה, ואם במסכת אבות (ו, ו) כתוב "כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם", צריך לשים לב שלא כתוב "בשם מי שאָמָרו" (מי שאמר אותו). אומרו זה אתה. אם הבנת משהו זה הפך להיות שלך, בכלל לא משנה מי אמר אותו לפניך. 

יוסף הבין את "מאין" בפסוק אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי (תהילים קכא, א) במשמעות של ממה שאיננו, כמו האין בביטוי יש מאין. בדרך כלל מפרשים את "מאין" במשמעות של "מהיכן", "מאיפה". פירוש זה מאלץ אותנו להניח סימן שאלה בסוף המשפט, אבל מופיעה שם נקודה, שהיא בבחינת צרימה שמצריכה הסבר. 

על הפסוק אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה (תהלים קיח, כב) יוסף העיר שאבן זה קיצור של אב ובן. לאחרונה גיליתי שהמקור לתובנה הזאת הוא ליקוטי מוהר"ן חלק א שמעיר ביחס לאבני השיש שעליהם דיבר רבי עקיבא: "אב ובן כחדא" תרגום: אב ובן כאחד.

בהשפעת יוסף שם לב אחד התלמידים בחבורה שבפסוק וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ
(בראשית ב, כה) כתוב "יתבוששו", שמשמעותו להתעכב, ולא כתוב "התביישו" כפי שנוהגים לפרש. ההתעכבות היא תכונה שנוספה לבני האדם לאחר שהתחילו לחשוב על עצמם. 


הפירוש של יוסף לפסוק וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת (בראשית ג, ז) היה כדלקמן:
אחרי שבני אדם אוכלים מפרי עץ הדעת, הם עוטפים את ההכרה העירומה בחגורות, בלבושים... וזה מה שמגרש אותם מגן עדן, מהמקור. זה לא אירוע היסטורי שהתרחש אי אז בתחילת ההיסטוריה. זה אירוע עכשווי שקורה לכל אחד כל הזמן. 

יוסף גם לימד אותנו את תורת המספרים. בדרך כלל הוא נמנע מלערבב את המספרים עם תחומי דעת אחרים, אבל פה ושם, כאשר פירש את התנ"ך, לא יכול היה להתאפק. וכך הסביר שהפסוק אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ מורכב מארבעה גורמים שמייצגים ארבעה מחמשת המספרים הראשונים: 
1. את 
2. השמים 
4. את 
5. הארץ
בדיוק באמצעם נמצאת ו"ו החיבור כמספר שלש.
הנוסחה המתגלה כאן היא של
2X+1
שהיא הנוסחה המרכזית בתורת המספרים. כל מספר זוגי הוא 2X וכל מספר אי זוגי הוא 2X+1.
אותו רעיון חוזר ומופיע בפסוק אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם (בראשית ב, ד) ...  ב-ה' בראם, בראם במספר חמש.

את הפסוק שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ (שמות ג,ה) פירש יוסף כהצעה לנסות להסיר את המנעולים מן ההרגלים (מנעול משורש נעל). 


את המילה "כַּבֵּד" בפסוק כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אִמֶּךָ (שמות, כ, יא) האיר יוסף במשמעות של נקה (במקום לומר שמנקים את הרצפה ניתן לומר שמכבדים את הרצפה). כלומר, כדי להיות אתה עצמך עליך להתנקות מן העומס הנפשי הכבד שהטביעו בך ההורים.

בהשפעת גיאורג איבאנוביץ' גורדייף העיר יוסף לגבי הפסוק וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל-הָאָדָם וַיִּישָׁן (בראשית ב, כא) שמאז לא העיר האל את האדם, והוא מעביר את חייו אפוף במחשבות, בלי מודעות, אינו ער, אינו ערני... ישן.

פסוק שהיה חביב על יוסף ושאותו הרבה לצטט היה: בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד (תהלים צב ח). לא כתוב שהרשעים הם אנשים. הפסוק הזה אינו מנבא סדר חברתי חדש שיתרחש באחרית הימים. הוא מתאר תהליך הכרתי: הרשעות שלי יכולה לחיות רק בחושך. האור של המודעות מייבש את הביצה שמאפשרת לה לפרוח.

המקור למשפט "דע לפני מי אתה עומד", שמתנוסס בבתי כנסת רבים מספור, הוא במדרש שמופיע באוצר המדרשים של אייזנשטיין (עמ' 29 י"ח), ושם נכתב: "וכשאתה מתפלל - דע לפני מי אתה עומד". משפט זה מבוסס כמובן על מסכת אבות (ג, א) : וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן (משנה אבות ג א). כך או כך, כאשר  יוסף קרא את המשפט הזה הוא עשה הפסקה אחרי המילה "מי" כך שהמשמעות השתנתה לגמרי ה"אתה", האגו, האטימות עומד לפני ה"מי" ומסתיר את מהותו השקופה, הטהורה.

יום שלישי, 31 במאי 2016

קריאה לתערוכה חדשה: "חיית הארץ"

 אוצרת: יעל ניצן
523470222   YAEL NITZAN


תערוכת אמנות חדשה במרכז חאן בבא בכפר סבא,
רחוב התעש 14 א. התעשייה, כ"ס 
 
המקום פתוח כל יום כל היום כולל סופי שבוע וחגים- ללא תשלום.

תערוכה חדשה מ-  1 אוגוסט- עד 10 אוקטובר  2016.
פתיחה- ביום שישי בשעה 11:00- תבוא הודעה
התערוכה- בחאן בבא כפר סבא, מרכז תרבות ועסקים- ברחוב התע"ש 14.
כניסה חופשית, חנייה בשפע

" וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים--יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה; וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל-הָאָרֶץ, עַל-פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם.  כא וַיִּבְרָא אֱלֹהִים, אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים; וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם, וְאֵת כָּל-עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ, וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב.  כב וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, לֵאמֹר:  פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הַמַּיִם בַּיַּמִּים, וְהָעוֹף, יִרֶב בָּאָרֶץ.  כג וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם חֲמִישִׁי.  {פ}בראשית. כד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ-אֶרֶץ, לְמִינָהּ; וַיְהִי-כֵן.  כה וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ, וְאֶת-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, וְאֵת כָּל-רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, לְמִינֵהוּ"

תנינים ודגים, כבשים וחתולים, כלבים ונמרים, אריות, פילים, קופים, צבים וציפורים ובעלי חיים נוספים מהווים את אחד הנושאים הפופולאריים ליצירה באמנות. התערוכה שלפנינו ממחישה  את האופן בו האמנים מתארים ביצירותיהם את בעלי החיים. בדרך כלל תוארו בעלי החיים על פי המסורת, על פי המציאות ועל פי הדמיון. אמנים בתקופות קדומות ואמנים מסורתיים העדיפו לצייר בעלי חיים אידיאליים כפי שהכתיבו התיאורים התנ"כיים, בסטנדרטים של תקופתם. כוחן של יצירות אלה מתמקד בתיאור של בעלי החיים כסמלי כוח, יוקרה ומידות טובות וגם כיצורים אהובים, נערצים וסמלי השראה. האמנים מקדישים זמן רב לצפייה בבעלי חיים בסביבתם הטבעית, הם עוקבים אחר התנהגותם של בעלי החיים בטבע ומתארים אותם ביצירה.

האמנים בתערוכה מבטאים צניעות רבה בגישתם המיוחדת לעולם החי, הם מייצגים גישה אנושית, כי הכרת החי והצומח והיכולת להזדהות עימם הופכת את האדם ליותר הומאני. העמדת דמויות של חיות במרכז היצירה האמנותית היא מידה בעלת אופי תרבותי נדיר, מלא השראה וחמלה.

יום שלישי, 2 בפברואר 2016