עובדה שנראית כל כך מובנת מאליה עד שכמעט מיותר לציינה היא שאנו נוהגים להשתמש כיום בסוגים ספרותיים רבים שנתקלנו בהם לראשונה בתנ"ך. אמנם סוגים אלה היו נפוצים גם בתרבויות אחרות, קדומות לשלנו, אבל הפרוזה הקדומה ביותר שרוב הישראלים מכירים היא הפרוזה המקראית (למשל, סיפור עלילותיהם של גיבורי המקרא); וכך גם לגבי השירה (למשל שירת הים) החוק (למשל, עשרת הדברות) הפתגם (למשל, "ואהבת לרעך כמוך" ,ויקרא יט, יח), המשל (למשל, משל יותם).
גם ההיסטוריה של ההכרות שלנו עם אמצעים ספרותיים מתחילה מבחינתנו במקרא:
תקבולת - למשל "שופך דם האדם באדם דמו ישפך" (בראשית ט,ו).
לשון נופל על לשון - למשל, "איש" ו"אישה" (בראשית ב, כג).
אונומטופיה: למשל, פיצוץ - (ירמיהו כג, כט).
אליטרציה: למשל, "גד גדוד יגודנו" (בראשית מט, יט)
אסוננס: למשל, ישעיהו ה, א: "אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו"
מטפורה – יונתי בחגווי הסלע" (שיר השירים ב, יד)
דימוי – למשל, "כמגדל דוד צווארך" )שיר השירים ד, ד)
מטונימיה – למשל, "לא יסור שבט מיהודה" (בראשית מט, י)
האנשה - למשל, "ויחר אף ה" (שמות ד, יד)
הגזמה למשל, "אם תגביה כנשר" (עובדיה א, ד 4)
מקצה לקצה -למשל, "מדן ועד באר שבע", כלומר – כלל הארץ (שמואל-ב יז, יא ובמקומות נוספים)
שאלה רטורית – "איכה" (בראשית ג, ט)
מצלול- לשְׁמוע שְׁריקות עדרים" - חזרה על האות שי"ן (שופטים ה, טז);
עלילה דמות סצנה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה