יום שלישי, 17 בנובמבר 2009

הפרחת השממה

דוד בן גוריון פסל ברשל"צ

התמונה מתפרסמת כאן באדיבות אבישי טייכר מויקיפדיה ערך דוד בן גוריון


בול משנת 1950

בעיצובו של וינ-סטרוסקי (עם ציור של ראובן רובין)

ועליו נכתב חלק מן הפסוק: "כי נתתי במדבר מים נהרות בישימון להשקות עמי בחירי" (ישעיה מג, כ)

באדיבות גדעון



בול משנת
1976

בעיצובו של צבי נרקיס

ולארצך לא יאמר עוד שממה

ישעיה סב, ד

באדיבות גדעון


בדרך כלל כשחושבים על הפרחת השממה חושבים על יישוב הנגב על פי חזונו של דוד בן גוריון, אבל רעיון הפרחת השממה, שאומץ על ידי הציונות, מקורו בתנ"ך, ובעיקר בנבואות אחרית הימים של ישעיהו. בהשפעת אותו חזון נקראו כמה מושבים בתחומי המועצה האזורית מרחבים בנגב הצפוני בשמות שמקורם בישעיהו פרק לה: תפרח, גילת, רנן, מבועים, מסלול, פדויים.

בנבואת אחרית הימים של יחזקאל (לו, ד, וכן ח-י) מתוארת פריחת הארץ בעקבות שיבת ציון. בנבואה זו מתייחס יחזקאל לשממה ("חורבות שוממות") של הארץ כולה ולאו דווקא למדבר הנגב שאליו התייחס בן גוריון.

הפרחת השממה היא אחד מסימני הגאולה על פי חזון אחרית הימים של הנביאים. סימן אחר הוא קבוץ גלויות. בשני תחומים אלה נעשתה חצי עבודה- חצי העם חזר ארצה וחצי מהארץ מיושבת – מה עם החצי השני?

אין תגובות:

פרסום תגובה