במאמרו "מקרא בגובה העיניים" (באתר האינטרנט "טקסטורה") מצביע דוד שפרבר על שינוי מגמה שמתרחש בימינו אלה באמנות העכשווית . אם בעבר עסקו האמנים הישראלים בדמויות תנ"ך אפופות בהילה מיתית (כמו נמרוד של יצחק דנציגר) ו"גבוהות" מהמציאות, הרי שלאחרונה הדמויות המקראיות שלהם הן בגובה העיניים, אם לא למטה מזה.
למשל, רות ונעמי של עדי נס (2006) מלקטות שאריות בשוק לאחר סיום המסחר. אברהם של עדי נס הוא הומלס שנושא את יצחק (2007) בעגלת סופרמרקט מלאה עד גדותיה בבקבוקים שאספו למכירה. בצילום "מבול" (2003) של ברי פרידלנדר נראים בני נוער בכניסה למוזיאון צה"ל ביפו, כש"יורד מבול" והרחוב נראה כנהר של מים גועשים. ביצירה זו יש גם ביטוי לתרגום הביטוי התנכי "מבול" לסלנג, במקביל לתרגום הדמויות המיתיות אברהם ויצחק לדמויות חברתיות עכשוויות בגובה העיניים, ואולי אף למטה מזה, כי הומלסים ומלקטות של שאריות מזון נמנים על השכבות הנמוכות של החברה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה