המלה "עבדות" מקורה מקראי והיא מופיעה לראשונה בבראשית (ט, כה) כנבואה על כנען בן נוח.
העובדה שעבדות הייתה לגיטימית בתקופת המקרא מעידה, בעיני חילונים רבים, על ההיסטוריות של התנ"ך, ופותחת פתח לקריאת התנ"ך כהיסטוריה, אך לגבי מי שהתנ"ך עבורו הוא תיאור של תופעות בנפש האדם, שהן נכונות לגבי כל זמן - אין להיסטוריות של התנ"ך כל משקל, וכל אחד יכול לזהות באובססיות שלו את האקטואליות של העבדות.
האקטואליות של העבדות נזכרת גם, מדי שנה, בליל הסדר - בקריאת ההגדה ובשיר "עבדים היינו".
הביטוי "עבד כי ימלוך" משמש קללה שמטיחים הפוליטיקאים שלנו זה בזה, וכך גם הביטוי "עבד נרצע".
בכתבה דוקומנטארית בטלביזיה על נפגע זובור (מילת סלנג לטקס חניכה משפיל), סיפרו שחיילים וותיקים רצעו את אזנו של חברם כדי להמחיש לו שהוא עבד נרצע שלהם.
הכינוי "עבד" רווח כדימוי לעובד שכיר, או לתיאור יחס של גבר שתלטן לאשתו. "עבד" "אדון", ו"שפחה" הם כינויים נפוצים בתחום יחסי מין בשליטה ("סאדו"). "שוק עבדים" הוא כינוי עכשווי למקום איסוף של פועלים ערביים, לפועלים זרים בישראל, לחברות כוח אדם בישראל.
שורה משיר
"ניצחת איתי הכל" מאת עמיר בניון: "אני עבד לחוכמה שלך ואין בך כלום שפוי"
"עבדים" מאת ברי סחרוף: "כולנו עבדים....לעונג הבא... רוצים להיות חופשיים- אבל ממה?"
שורה מהמנון הפועלים הבינלאומי
"עם עבדים ומזי רעב"
ביטוי עכשווי
עבד של הזמן
הערה
במילה "כנען" (בעל תכונה של כניעות) י ש רמז לעבדות (עבד כנוע) כמו שבמילה "יבוסי" יש רמז לתבוסה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה