התנ"ך נמשל לים. בשניהם יש עומק לאין שיעור, רוחב לאין שיעור, מסתוריות, רב גוניות ועל זמניות. העומד על חופו של ים מרגיש את קטנותו שלו ואת אפסיותו שלו. אל ההתפעלות מגודלן של תופעות, מעוצמתם של הרי הגעש, מכשרון ההנדסה של בוני הפירמידות ושל מקימי חומת סין, מתלווה תמיד גם האכזבה מחוסר האונים האנושי, מן הזמן המועט יחסית של חיי אדם, ומן היכולת המועטה יחסית של הפרט לעשות משהו גדול.
מהגרים ובני מהגרים בישראל, בארה"ב, באוסטרליה, מכירים במקומותיהם בדרך כלל מסורות חומריות ותרבותיות שעברן קצר. לכן הם מלאי השתאות כשהם נתקלים בעומק המסורת של עמים שלא עזבו את אדמתם (אירופאים, יפנים, סינים). אותה השתאות, אותה יראת גודל, ממלאת את מי שמתחקה אחר תופעת התנ"ך, שהרי העם היהודי מעולם לא עזב את התנ"ך, וגם אם גלינו מארצנו וחזרנו אליה כמהגרים ובני מהגרים, עדיין המסורת התרבותית שלנו חיה וקיימת ברציפות מלפני שלושת אלפים שנה. בכל דור ודור למדו את התנ"ך, חקרו את התנ"ך וחיו לפי התנ"ך, פחות או יותר. התנ"ך השפיע על כל דור לחוד, ואת כל כובד ההשפעה הזאת אנחנו נושאים על כתפינו בדור הזה.
לנוצרים יש ספר שנקרא "הברית החדשה", אבל הנוצרים מורכבים מעמים רבים. למוסלמים יש ספר שנקרא "קוראן" אבל המוסלמים מורכבים מעמים רבים. לסינים היה ספר של קונפוציוס, והייתה לו השפעה רבה על תרבותם, אבל מהפכת התרבות שלהם השליכה את קונפוציוס ואת ספרו לכל הרוחות, ואמצה את "הספר האדום" הקומוניסטי של מאו צה טונג. אך "הספר האדום" אינו המאפיין הדומיננטי של הסינים, ולכן אף אחד לא קורא להם בשם "עם הספר". העם היחיד שנקרא כך הוא העם היהודי; בעצם זה לא עם שיש לו ספר אלא ספר שיש לו עם. הספר הזה נשמר על ידי העם היהודי במשך אלפי שנים, והוא גם זה ששמר עליו כעם כל אותה תקופה.
מוחן - מושבת אלמוגים בצורה דומה לצורת המוח האנושי
CC Picture © Janderk from English Wikipedia
חומת סין
CC Picture © Steve Webel from Flickr
חומת סין נבנתה על ידי מיליוני אנשים במשך אלפי שנים
פירמידה במצרים
CC Picture © Sam and Ian from Flickr
למעלה ממאה הפירמידות במצרים נבנו במשך כאלפיים שנה על ידי מיליוני אנשים
בפירמידה אחת , בגיזה, יש למעלה משני מיליון אבנים שמשקל כל אחת
בממוצע למעלה משני טון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה