יום ראשון, 10 ביולי 2016

פירושים של יוסף ספרא לתנ"ך

 כשלמדתי בחבורה של יוסף ספרא בירושלים הרשימו אותי הפירושים שלו לתנ"ך, שאותם שמע, לדבריו, מהמורָה שלו. צריך, הוא אמר, לשים לב לצרימות. אם יוסף אומר: הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים. סַפְּרוּ נָא לִי (בראשית מ, ח) משמע שהוא, יוסף, רואה את עצמו כאלוהים. דוגמה מפורסמת לצרימה (שאותה הכרתי לפני שהכרתי את יוסף ספרא) היא: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם [שמות, כה, ח]. לא כתוב בתוכו (בתוך המִקְדָּשׁ) כתוב בְּתוֹכָם - האנשים יעשו את המקדש בלבבם. 

יוסף הבין את שמות עממי כנען כרמזים לכוחות בנפש:
הכנעני- הנכנע, החתי - המפחד, האמורי - זה שאומר, החיווי- זה שמחווה דעה, הפריזי - זה שאין לו חומה, או המפריז, היבוסי - המובס, והגרגשי - זה שמתרגש.
רק לאחרונה קראתי שזיהוי כנען עם הכנעה מופיע כבר בספר משנת 1630 מאת ישעיה הורביץ שנקרא "שני לוחות הברית" ׁ(עמוד רע"ח).
ביום 22.9.2015 פירש ברוח זו הזמר קובי אוז את פרק יהושע יא במסגרת פרויקט 929 :
" איך זה נגמר בסוף כולם יודעים: הכנעני נכנע, האמורי כבר לא יאמר כלום, נפלה חיתתנו על החיתי, שטחו של הפריזי פורז, החיוי חוו את נחת חרבנו והיבוסי הובס"
יוסף גם סבר שהנחש שבגן עדן ייצג את היכולת של המחשבה לנחש.

את הצורך לשים לב לצרימות הרחיב יוסף גם למשנה, ואם במסכת אבות (ו, ו) כתוב "כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם", צריך לשים לב שלא כתוב "בשם מי שאָמָרו" (מי שאמר אותו). אומרו זה אתה. אם הבנת משהו זה הפך להיות שלך, בכלל לא משנה מי אמר אותו לפניך. 

יוסף הבין את "מאין" בפסוק אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי (תהילים קכא, א) במשמעות של ממה שאיננו, כמו האין בביטוי יש מאין. בדרך כלל מפרשים את "מאין" במשמעות של "מהיכן", "מאיפה". פירוש זה מאלץ אותנו להניח סימן שאלה בסוף המשפט, אבל מופיעה שם נקודה, שהיא בבחינת צרימה שמצריכה הסבר. 

על הפסוק אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה (תהלים קיח, כב) יוסף העיר שאבן זה קיצור של אב ובן. לאחרונה גיליתי שהמקור לתובנה הזאת הוא ליקוטי מוהר"ן חלק א שמעיר ביחס לאבני השיש שעליהם דיבר רבי עקיבא: "אב ובן כחדא" תרגום: אב ובן כאחד.

בהשפעת יוסף שם לב אחד התלמידים בחבורה שבפסוק וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ
(בראשית ב, כה) כתוב "יתבוששו", שמשמעותו להתעכב, ולא כתוב "התביישו" כפי שנוהגים לפרש. ההתעכבות היא תכונה שנוספה לבני האדם לאחר שהתחילו לחשוב על עצמם. 


הפירוש של יוסף לפסוק וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת (בראשית ג, ז) היה כדלקמן:
אחרי שבני אדם אוכלים מפרי עץ הדעת, הם עוטפים את ההכרה העירומה בחגורות, בלבושים... וזה מה שמגרש אותם מגן עדן, מהמקור. זה לא אירוע היסטורי שהתרחש אי אז בתחילת ההיסטוריה. זה אירוע עכשווי שקורה לכל אחד כל הזמן. 

יוסף גם לימד אותנו את תורת המספרים. בדרך כלל הוא נמנע מלערבב את המספרים עם תחומי דעת אחרים, אבל פה ושם, כאשר פירש את התנ"ך, לא יכול היה להתאפק. וכך הסביר שהפסוק אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ מורכב מארבעה גורמים שמייצגים ארבעה מחמשת המספרים הראשונים: 
1. את 
2. השמים 
4. את 
5. הארץ
בדיוק באמצעם נמצאת ו"ו החיבור כמספר שלש.
הנוסחה המתגלה כאן היא של
2X+1
שהיא הנוסחה המרכזית בתורת המספרים. כל מספר זוגי הוא 2X וכל מספר אי זוגי הוא 2X+1.
אותו רעיון חוזר ומופיע בפסוק אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם (בראשית ב, ד) ...  ב-ה' בראם, בראם במספר חמש.

את הפסוק שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ (שמות ג,ה) פירש יוסף כהצעה לנסות להסיר את המנעולים מן ההרגלים (מנעול משורש נעל). 


את המילה "כַּבֵּד" בפסוק כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אִמֶּךָ (שמות, כ, יא) האיר יוסף במשמעות של נקה (במקום לומר שמנקים את הרצפה ניתן לומר שמכבדים את הרצפה). כלומר, כדי להיות אתה עצמך עליך להתנקות מן העומס הנפשי הכבד שהטביעו בך ההורים.

בהשפעת גיאורג איבאנוביץ' גורדייף העיר יוסף לגבי הפסוק וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל-הָאָדָם וַיִּישָׁן (בראשית ב, כא) שמאז לא העיר האל את האדם, והוא מעביר את חייו אפוף במחשבות, בלי מודעות, אינו ער, אינו ערני... ישן.

פסוק שהיה חביב על יוסף ושאותו הרבה לצטט היה: בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד (תהלים צב ח). לא כתוב שהרשעים הם אנשים. הפסוק הזה אינו מנבא סדר חברתי חדש שיתרחש באחרית הימים. הוא מתאר תהליך הכרתי: הרשעות שלי יכולה לחיות רק בחושך. האור של המודעות מייבש את הביצה שמאפשרת לה לפרוח.

המקור למשפט "דע לפני מי אתה עומד", שמתנוסס בבתי כנסת רבים מספור, הוא במדרש שמופיע באוצר המדרשים של אייזנשטיין (עמ' 29 י"ח), ושם נכתב: "וכשאתה מתפלל - דע לפני מי אתה עומד". משפט זה מבוסס כמובן על מסכת אבות (ג, א) : וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן (משנה אבות ג א). כך או כך, כאשר  יוסף קרא את המשפט הזה הוא עשה הפסקה אחרי המילה "מי" כך שהמשמעות השתנתה לגמרי ה"אתה", האגו, האטימות עומד לפני ה"מי" ומסתיר את מהותו השקופה, הטהורה.

4 תגובות:

  1. תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.

    השבמחק
  2. אפס שצורתו עיגול לא יהי קיים בתקופה עתתיקה. האפס הוא הומצא בימי הביניים.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה גרשון - ההערה שלך הייתה הערה בונה- תיקנתי בהתאם

      מחק
  3. מאיר עיניים. נהדר. ואדם וחווה, חיו את ההווה.

    השבמחק