אביבה בייגל, יצרה מיצב דו-צדדי מפסיפס בשם "ככה בונים חומה".
הפסיפס מורכב משלושים לוחות, כל אחד בגודל שלושים על ששים ס"מ.
אביבה בייגל מתמודדת ביצירתה זו עם גדר ההפרדה שאותה בונה מדינת ישראל משנת 2002, במטרה למנוע פעולות טרור.
במיצב יש צד ישראלי וצד פלשתינאי, ובכל אחד מהם מופיעים מאפייני זהותו התרבותית הלאומית והדתית.
בצד הישראלי מאפיינים כמו צבר ומגן דוד... וגם פסוק מהמקרא שמסמל את כיבוש הארץ:
ויריעו העם תרועה גדולה ותפל החומה תחתיה (יהושע ו,כ).
התבוננות ביצירה זו עוררה בי את הזיכרון של החומה שהייתה בירושלים בין העיר הערבית לעיר העברית, חומה שעליה אמרה נעמי שמר ב"ירושלים של זהב": "העיר אשר בדד יושבת ובלבה חומה". אותה חומה נפלה במלחמת ששת הימים בעקבות הכיבוש הישראלי, אבל חומת השנאה בין שני העמים נבנתה חיש מהר מחדש, ועם בניית חומת ההפרדה היא קיבלה ייצוג פיזי. הפסוק "ויריעו העם תרועה גדולה ותפל החומה תחתיה" מבטא את השאיפה להפלת החומה (והפעם להפלת חומת ההפרדה) ואביבה בייגל מפנה אותנו ביצירה זו לשורשים הפסיכולוגיים של ההפרדה - הזהות וההזדהות.
תודה על ההתייחסות לעבודה.
השבמחקהערה: האבנים הקטנות המופיעות לצד הכיתוב מסמלות את תחילת התפוררות החומה.
המראות בקצוות: מאפשרות לכל אחד מהצופים להיות חלק
מה"עם" המריע, ובעצם להשתתף בהפלת החומה.