יום ראשון, 8 בנובמבר 2009

המקור המקראי של תמרורי הדרכים


למי שאינו מתעמק במשמעות המלים העבריות נדמה וודאי כי המלה "תמרורים" היא המצאה מודרנית של האקדמיה ללשון, או של משרד התחבורה, אבל מקורה בירמיהו (לא, כ) בסמיכות למלים כמו "ציוני" (ציוני דרך), "מסילה" (שקיבלה בימינו משמעות של מסילת רכבת) "דרך" והליכה, כך שהפסוק ממנו המלה לקוחה מדהים בזיקתו לעולם המודרני (התמרורים כפי שאנחנו מכירים אותם הם המצאה של עשרות השנים האחרונות).
הפירוש המקובל ל"תמרורים" שבפסוק הנ"ל הוא שמדובר בעצי תמר. כלומר, הנביא ירמיהו מציע שכאשר יצאו בני ישראל לגלות בבל ישתלו בדרכם עצי תמר כדי שאלה ישמשו להם סימני דרך לפיהם יוכלו למצוא את הדרך בחזרתם לארצם בתום תקופת הגלות.
ששה פסוקים קודם לכן מופיעה המלה "תמרורים" באותו פרק בסמיכות למלה "בכי" ובמשמעות של בכי מר, כך שנראה שירמיהו עימת את שתי המשמעויות של "תמרורים" (מרירות וסימנים) והציב אותן זו כנגד זו, כאמצעי שמסייע לזכירה. בנוסף, מכיוון שבכי יכול להיות גם בכי מר של סבל וגם בכי מתוק של שמחה, ניתן לומר כי אל מול היציאה לגלות בבכי-תמרורים מציב הנביא ירמיהו את השיבה למולדת בדמעות של שמחה באמצעות תמרורי- הדרכים.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה