אברהם אופק עקידת יצחק 1987

אברהם אופק (1935 - 1990) גילף את סיפור עקדת יצחק באבן ירושלמית בגובה 160 ס''מ בשנת 1987 והיא ניצבת לפני בית עיריית ירושלים בכיכר ספרא.

א. אברהם חוסם את פי יצחק ביד אחת ומחזיק בשנייה את המאכלת.

-

ב. הכתובת ''פחד יצחק'' במרכז

-

ג. נחש בחלק התחתון

-

ד. האיל בפינה הימנית העליונה

-

בדרך כלל מפרשים את סיפור עקדת יצחק כסיפור שקרה פעם למישהו בשם אברהם ולמישהו בשם יצחק, אלא שהתנ"ך הוא ספר של כאן ועכשיו, והוא מדבר על אברהם שבך ועל יצחק שבך. זהו הכיוון שבו מפרשים את סיפור העקדה אמנים ישראלים רבים מספור שהתייחסו אליה כסמל לשואה או כסמל להקרבת הבנים במלחמות ישראל.

כיוון נוסף לפרוש הוא שהסיפור המקראי מעורר בנו את יצר השיפוט. אנחנו ממהרים לשפוט את אי המוסריות של אברהם, ואת הפסיביות של יצחק, כשבעצם הסיפור המקראי מעמיד בניסיון לא את אברהם ולא את יצחק אלא את היכולת שלנו לקבל את המציאות בלי לשפוט אותה.

התנ"ך בכלל ועקדת יצחק בפרט שימשו מקור השראה ליצירות רבות של אברהם אופק. למשל, הוא צייר את יונה והדג על קיר בבית ספר אגרון בקרית יובל בירושלים; הקדיש שלושה ציורים לפסוק "ההיטב חרה לך" (יונה, ד, ט); בויטראז משנות השבעים צייר ששה סיפורים מקראיים: חלום יוסף, חלום יעקב, יונה, יעקב והמלאך, אסתר ומרדכי, אברהם ושלושת המלאכים; ביצירה "מעשה לעשיו" (1980) הציג את כלי הציד של עשיו...