הזמנים המקודשים במסורת ישראל מתחלקים לחגים ולמועדים, והמועדים, מצדם, לימים קדושים שמקורם בתנ"ך לעומת אלה שמקורם בתקנות חז"ל.
המלה "חג" מקורה בתנ"ך (למשל עמוס ה, כא: "שנאתי מאסתי חגיכם..."), והיא משמשת כמלה נרדפת למלה: "הסתובב". לדעתי הכוונה לעובדה שבכל שנה הזמן מסתובב ומתחיל לנוע מהתחלה. בערבית "חג'" משמעה עליה לרגל למקום קדוש, ובמסורת היהודית, בהתאמה, חגים הוא הכינוי לשלשת הרגלים שבהם עלה העם לרגל לירושלים:
א. פסח
ב. שבועות
ג. סוכות
המלה "מועד" היא מלה נרדפת למלה "זמן". המלה "מועדים" מופיעה במקרא פעמים רבות, אך במשמעות של ימים קדושים מקובל לראות את מקורה בפסוקים כגון ויקרא כג,ב; כג, ד; כג, לג, שבהם מופיעות המלים "מועדי ה' מקראי קודש".
המועדים מצדם מתחלקים למועדים שמקורם בתורה (מדאורייתא):
ד. שבת
ה. ראשי חודשים
ו. ראש השנה
ז. יום הכיפורים
ולמועדים שמקורם בתקנות חז"ל (מצוות מדרבנן):
חנוכה, פורים, עשרה בטבת, שבעה עשר בתמוז, תשעה באב וצום גדליה
למועדים אלה מצדם יש קשר לתנ"ך כי
ח. חנוכייה היא גרסה של מנורת המשכן
ט. פורים מקורו במגלת אסתר המקראית.
י. עשרה בטבת נקרא במקרא "בחודש העשירי בעשור לחודש" (מלכים ב, כה, א; ירמיהו נב, ד)
יא. תענית תשעה באב נקראת במקרא "צום החמישי".
יב. צום גדליה מתייחס לרצח גדליה שנזכר בירמיה (מא) ובמלכים-ב (כה, כב-כו).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה