פורסם ב YNET ביום 24.11.07 תחת הכותרת "והכל נברא במילים"
- אני קורא בתנ"ך יותר מחמישים שנה ועדיין מתרגש.
- התנ"ך גדול מכדי שאוכל לומר עליו משהו חשוב. ישנם טובים וחכמים ובוודאי ידענים גדולים ממני כדי לדבר עליו. אני גם זוכר היטב את הסיפור על הצייר אבל פן, שפתח תערוכת ציורי תנ"ך במוזיאון וראש העיר דאז רוקח אמר שאבל פן "הנציח" את התנ"ך בציוריו - כאילו עד שבא אבל פן, התנ"ך לא היה מונצח.
- עבור הדור שלי התנ"ך היה הספר החשוב, המעצב והמעניין ביותר שקראנו.
- הוא היה הקושאן שלנו על הארץ, ועד היום אינני מתבייש בזה. הלוא התנ"ך היה הסיבה מדוע הורינו או סבינו באו לכאן, ולא הלכו לשום מקום אחר.
- לדתיים - ובצדק - הייתה בעיה עם התנ"ך. סיפורי דויד ונשותיו, אברהם המביא בפני שלושת המלאכים "חמאה וחלב ובן בקר".
- לנו התנ"ך הוא גדולתו של משה כפי שתיאר זאת פרופ' ישראל קנוהל, שהגה את הרעיון שהאל העברי אינו רק מונותאיסטי, שהרי אחנתון חשב על כך קודם. לכן כמו בפסוק של משה "מי כמוך באלים אדוניי", אכן ישנם אלים רבים, אך השם הוא גדול, כי הוא נמצא מחוץ לטבע. הוא בורא. הוא אינו נברא.
- היינה אמר פעם שאף יהודי לא היה מאמין שאלוהים היה מוליד בן מאישה יהודייה.
- גם אם לא מצאו תצלום של דבורה הנביאה בחפירות הארכיאולוגיות, אין הרבה שירות כאלו [כמו שירת דבורה].
- לדתיים רבים קשה להאמין שמשה היה מצרי ושחופני ופנחס, בני עלי הכהן, היו מצרים. אבל נראה שמשה הוביל שבט אחד מאוחד, קטן (המונח "אלף" יכול להיות גם משפחה). שבט של נודדים ממצרים שאחרי כן נקראו לוויים, שיכול היה לצאת ממצרים לא שישים ריבוא אלא שש מאות משפחות ולנוד במדבר ולהשתלט על הישראלים האחרים. מין אליטה רוחנית. כאשר באו לארץ ישראל פגשו שבטים עבריים, שאחד מהם, מארם נהריים, הביא את סיפורי האבות.
- האל העברי ברא את העולם במילים. ברית המילה היא העיקרון החשוב ביותר במיתוס העברי.
- כשהמצרים בנו היכלות, העברים בנו היכלות של מילים.
- יש השואלים אם משה כתב את התורה. בתנ"ך אין אזכור לרעיון זה. משה הרי קרא לעצמו איש צנוע ואיש צנוע לא יכתוב על עצמו שהוא צנוע.
- במאמר זה כי אני מבקש להתרכז בפרוזה. בסיפר. סיפור קצר או ארוך שאין בו הסברים. אין בו פסיכולוגיה. אין בו "אמר בלבו". אין בו תיאורי נוף. פעמיים-שלוש נאמר על מישהו שהוא יפה-תואר, אך אין כמעט תיאורים. יש בסיפורים התרחשות מתח ופעולה מרדנית, שחוקיה מסתוריים וצורתם כה פשוטה וישירה ואין בהם הכרזה על מה שהמחבר חשב. הסיפורים כותבים את עצמם.
- רוב גיבורי התנ"ך הם גם לוזרים. לפעמים מנצחים אבל גם אז משלמים ביוקר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה