יהושע מנחם רוזנברג פרסם באתר תוכניות לימודים של משרד החינוך מאמר שכותרתו "ציורי תנ"ך - פרשנות ומדרש, על שימוש ביצירות אמנות בהוראת המקרא".
רוזנברג משווה בין פרשנים שמנסים להבין את המשמעות המקורית של הכתוב בהקשר הטקסטואלי-היסטורי-חברתי-תרבותי שבו הוא נוצר, לבין דרשנים שמחפשים לבטא את עצמם באמצעות המקרא. הדרשנים הופכים את האירועים המקראיים לסמלים בעלי משמעות על זמנית, ומקנים לנו תחושה של רציפות.
דוגמאות:
פרשנות:
במקור (בראשית ב, טו-יז) לא מוזכר איזה עץ היה עץ הדעת. באמנות, עד ימינו אלה, הוא מופיע בדרך כלל כעץ תפוח בהשפעת האומנות הנוצרית.
ציורי נחש בעל רגליים הם פירוש- זה לא כתוב במקור (בראשית ג, יג-טז).
ציורי תיבת משה השטה בנהר הם פירוש. במקור (שמות ב, ב-ה) כתוב שאמו של משה הצפינה את התיבה בסוף שעל שפת היאור.
לוחות הברית במקור (שמות לב, טו-טז) הם שניים ולא אחד שמחולק לשניים, אין בראשם קשת, והם כתובים משני הצדדים.
בציור של דמויות מקראיות מעניקים אמנים פרשנות אישית לדמות באמצעות "תנוחות הגוף, הבעות הפנים, קווי הגיל של הדמות המצוירת, לבושה ועוד".
כוחן של ההבחנות הללו (של רוזנברג)יפה גם לתחום השירה.
דוגמה לדרשנות:
גלית חזן רוקם כתבה בבית השלישי והאחרון בשיר ללא כותרת ("אשת לוט" הקיבוץ המאוחד 1989)
כמו אשת לוט
לחדול מן המנוסה
להשתקע בבדידות...
אינני מנוסה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה