1982 - על רקע מלחמת לבנון עסק משה גרשוני בעקדת יצחק ביצירות כגון "יצחק יצחק", "יצחק הקטן לאן אתה הולך".
1983- ביצירה "אירוס גליל" כתב בכתב ידו את המלים "אירוס הגליל" ומיד לאחריהן את הפסוק "הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים" (ירמיהו לא, יט).
1988 - גרשוני יצר סדרה של צלחות חרסינה ישנות, וביניהן ארבע צלחות שעל שתיים מהן צייר צלבי קרס, על השלישית "צדק לפניו" (תהלים פה, יד) ועל הרביעית "יהלך" (שם).
2006 - בתערוכה "תחת השמש" הוצגו עשרות עבודות תצריב של משה גרשוני, ובכל אחת מהן בכתב-מראה לבן על רקע שחור (באותיות כתב ולא באותיות דפוס) חלק משני פסוקים שמנסחים בתמציתיות את משנת הפסימיזם (קהלת ד, ב-ג).
ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה: וטוב משניהם את אשר עדן לא היה, אשר לא ראה את המעשה הרע אשר נעשה תחת השמש
על מנת שנבין כתב מראה עלינו להבין כתב רגיל. זוהי המחשה מצוינת לכך שהצופה ביצירת אמנות מביא אתו את הידע שעל פיו הוא מבין את היצירה. אילו היה גרשוני מסתפק בכתב רגיל לא היינו נעצרים לתהות מה הוא רוצה להגיד, זה היה מובן מאליו. כאן הידיעה המוקדמת שהצופה מביא אתו להבנת היצירה כוללת גם את ההיכרות שלו עם התנ"ך בכלל ועם קהלת בפרט.
כתב מראה הוא כתב "הפוך" מהכתב הרגיל. גם הדעה שמביע קהלת בפסוק הנ"ל היא הפוכה מהדעה הרגילה. יוצא שהיצירה עוסקת במה שנקרא בסלנג "הפוך על הפוך", שהוא מאפיין של התרבות העכשווית שסוגדת לתחכום ול"קומבינה".
בנוסף יש ביצירה מינימליזם שמזכיר את היום הראשון לבריאה: אור חושך ומלה – במקור מלה מדוברת, ואילו כאן – בכתב, כתב חידה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה