יום שלישי, 20 באוקטובר 2009

השפעת התנ"ך על תרבות האבל בישראל


אנדרטה לחללי "אסון המסוקים"

התמונה באדיבות נטע מויקיפדיה ערך "אסון המסוקים"

לדברי ד"ר בתיה ברוטין במאמרה "במותם ציוו" (ב"אופקים חדשים") יש ברחבי ישראל כאלף אנדרטות לזכר הנופלים על קדושת הארץ, ועל כולן מופיע כיתוב. לעתים לקוח הכיתוב מן התנ"ך. הכוונה של המנציחים-המשתמשים-בפסוקי-מקרא היא לייחס קדושה לנופלים ולמקום שבו הונצחו, להצדיק את הקשר שלנו עם הארץ, ולקשר את הנופלים הגיבורים לעבר הלאומי הקדום שעליו מסופר במקרא.

כתובות נפוצות על אנדרטות בישראל שמפרטת ד"ר בתיה ברוטין :

"מנשרים קלו מאריות גברו" (שמואל ב, א,כג),

"הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גיבורים" (שמואל ב, א, יט)

"תדרכי נפשי עוז" (שופטים, ה, כא),

"וכתתו חרבותם לאתים, וחניתותיהם למזמרות" (ישעיהו, ב, ד)

"כי מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד" (ירמיהו, לא, כ)

בתמונה אנדרטת אסון המסוקים עם פסוק מתהילים (צא, יא).

-

חלק מפסוק מקראי (שופטים ג ב) מתנוסס על אנדרטה בהר הרצל לזכר 200,000 הלוחמים היהודים שנפלו במהלך תפקידם בצבא האדום בתקופת מלחמת העולם השנייה. האנדרטה הוקמה בשנת 1989 כאשר נפתחו שערי מסך הברזל, והתאפשר ללמעלה ממיליון יהודים לעלות ארצה.

התמונה באדיבות יהודית גרעין-כל מפיקיוויקי של ויקיפדיה

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה