ביצירות אחדות של דבורית בן שאול מופיעים פסוקי תנ"ך כמסגרת לציור, אך לא מדובר במסגרת קישוטית אלא ביחסים מורכבים של משמעות שנוצרים בין הטקסט לבין הצורות שאותן הוא אופף.
ביצירה שלפנינו, שנקראת "דבש אוהבים", מדובר לכאורה באיור לפסוק שמופיע למעלה "ויאהב שמשון אישה בנחל שורק ושמה דלילה" (שופטים טז, ד), אך ל"מסגרת" נכנס גם פסוק (מימין למטה) מ"שיר השירים" (ח,ג) ובהמשכו פסוק משיר השירים (ז, ח) ומשמאל פסוק משיר השירים (ד, יא). על פי ההקשר נדמה כי את משפטי האהבה האלה משמיע שמשון לדלילה, כאשר שמשון מייצג "כל-גבר" ודלילה מייצגת "כל-אישה" (ולאו דווקא "שיקצה" פלשתית) וכך יוצא "שיר השירים" מן המסגרת הלאומית, שבה אנו רגילים להתייחס אליו, ונעשה ל"שיר השירים" הבינלאומי.
התזכורת הזאת, שהתנ"ך הוא בינלאומי, בהחלט עכשווית על רקע השימוש הלאומני בתנ"ך שהוא השימוש הבולט באמצעי התקשורת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה