כבר בתקופת המקרא שימש התמר כשם של עץ, כשם פרטי (של אשת ער ואונן בני יהודה ושל הבת של דוד המלך ומעכה בת תלמי מלך גשור), כשם של מקום ("ואת בעלת ואת תמר במדבר בארץ"- מלכים א', ט י"ז). כאז כן עתה משמש השם "תמר" כשם של עץ, כשם פרטי (תמר, תמי), כשם של מקום (מועצה אזורית תמר), ואפילו כשם של בית קפה ברחוב שינקין פינת רחוב אחד העם בתל אביב.
התמונה באדיבות עודד ישראלי.
תמר על בול קרמיקה בצלאל משנת 2001. מעצב הבול: אשר קלדרון
זוהי דוגמה מצוינת לאמנות ציונית מגויסת ששאפה ליפות את המציאות הארץ ישראלית על מנת לגייס את העם בגולה לעזרת היישוב.
ראו פרטים רבים נוספים על דימוי התמר במאמרה רחב ההיקף של פרופ' נורית קידר (מן החוג לתולדות האמנות, אוניברסיטת תל אביב): "התמר: נוף מקומי, סמל נצחי".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה