השפעת התנ"ך על חיי היום יום בישראל בולטת בעיקר בתחום של הענקת שמות, בין אם מדובר בשמות ליישובים ובין אם מדובר בשמות לאנשים. לכאורה התנ"ך משרת את היהודים הדתיים בארץ יותר מאשר את היהודים החילוניים, אך מסתבר (להפתעתי) שבתחום שמות היישובים השתמשו בתנ"ך דווקא האחרונים.
ד"ר לאה מזור חקרה את השפעת התנך על שמות יישובים, חבלי ארץ, ויחידות אדמיניסטרטיביות ברחבי ישראל. היא פרסמה את ממצאיה בסדרת מאמרים בכתב העת "קתדרה לתולדות ארץ ישראל ויישובה" בשנת 2003. לדבריה, לתושבים כמעט ולא הייתה השפעה על קביעת שמות אלה, והם נקבעו (ועדיין נקבעים) על ידי גוף ממשלתי בשם "ועדת השמות הממשלתית" (שבו ישבו אנשים חילוניים). גוף זה שימש כלי אידיאולוגי ופוליטי. מטרותיו היו לבסס את הריבונות היהודית בארץ, לחזק את זכותו של העם על הארץ, ולעזור בבניין האומה. אמנם כבר לפני הקמת המדינה שימש ספר הספרים כמקור החשוב ביותר לקביעת שמות היישובים, אבל לאחר הקמת המדינה התגברה תופעה זו והגיעה בערך לרבע מכלל השמות.
כך למשל, על מנת להביע את הזיקה של ישובים חדשים לנחלות השבטים נקבעו השמות של חבלי הארץ הבאים:
רמת מנשה, רמת יששכר, עמק זבולון, הרי נפתלי, הרי אפרים, הרי יהודה, שפלת יהודה, מדבר יהודה.
וכן לגבי שמות של המועצות האזוריות: זבולון, מנשה, בני שמעון, מטה יהודה, מטה בנימין, מטה אשר.
וכן לגבי שמות היישובים (על פי שמות שמרוכזים בספר יהושע): קריית יערים, כסלון, בית שמש, עקרון, דביר, דימונה, צקלג, אשתאול, צרעה, זנוח, עדולם, לכיש, עקרון, אשדוד, שורש, עין גדי, גזר, עין דור, מגידו, בית לחם, בית העמק, חוקק, חצור, יראון, שעלבים, יהוד, בני ברק, אשקלון.
בתמונה: צומת אשתאול
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה