הפנקס האדום של קופת חולים כללית
צילום שלי
-
השפה העברית המודרנית מבוססת על העברית המקראית והדבר בא לביטוי לא רק באוצר המלים אלא גם במשקלן. למשל,
המשקל המקראי "קַטֶלֶת" מאפיין שמות של מחלות ומגפות כגון:
בהרת (ויקרא יג, ב)
דלקת (דברים כח כב)
יבלת (ויקרא כב כב)
ילפת (ויקרא כב כב)
עוורת (ויקרא כב כב)
ספחת (ויקרא יג ב)
צרבת (ויקרא יג כג)
צרעת (ויקרא יג, ב)
קדחת (ויקרא כו טז)
שחפת (ויקרא כו טז)
למרות שיש במקרא גם שמות מחלות שמשקלן שונה, ובראשן "מחלה" (למשל במלכים-א, ח, לז)
גרב (ויקרא כב כב)
חבורה (שמות כא, כה)
חרוץ (ויקרא כב כב)
כוויה (שמות כא כה)
מגפה (תהילים קו, כט)
מכה טריה (ישעיהו א, ו)
נגע (למשל במלכים-א, ח, לז)
נגף (שמות יב, יג)
נתק (ויקרא יג, ל)
פצע (ישעיהו א, ו)
שאת (ויקרא יג, ב)
שבור (ויקרא כב כב)
שבץ (שמואל ב, א, ט)
שחין (ויקרא יג, יח)
הערה: מעניין אם הביטוי "מחלת לב" מקורו במשלי (יג יב): תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה-לֵב
בימינו משמש המשקל המקראי של המחלות לשמות של מחלות כגון:
אדמת
טרשת
כלבת
נזלת
עגבת
צהבת
צפדת
קדחת
קרחת
שלבקת
שעלת
שפעת
הסלנג העברי חש לעלות על מרכבת ה "מחלות" וכך נוצרו להנאתנו המלים:
ברברת
דברת
זחלת
נאמת
ניירת
סחבת
פטפטת
קשקשת
נספח:
החוקרת ד"ר לובה (ליובוב) בן נון מאוניברסיטת בן גוריון פרסמה בעיתון הרפואה (מאי 2002) תוצאות מחקר שלה שמוכיח שתאנים יכולות לרפא שחין ממש כפי שכתוב במלכים-ב (כ, ז) ובישעיהו (לח, כא).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה