טחנת רוח בירושלים
צילם: זאב ברקן
-
שבשבת
צילם: זאב ברקן
רוח בדגל
צילם: זאב ברקן
-
אי אפשר לצלם את אלוהים, כשם שאי אפשר לצלם את הרוח, אבל אפשר לצלם את השפעתו, כשם שאפשר לצלם דגלים מתנופפים ברוח, גלים בים, אבק באוויר, שבשבות וכנפיים של טחנות רוח.
דימוי אלוהים לרוח מופיע כבר בפסוק השני בספר בראשית: "וְרוּחַ אֱלוהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם". בתרגומי התנ"ך לאנגלית מקובל לתרגם את המילה רוח בביטוי "רוח אלוהים" כ- The spirit of God ולא כ- WIND. תרגום שכזה מרחיק את האפשרות של מי שאינו דובר עברית להבין את משמעותו של פסוק זה לעומקה.
גם את רוח האדם אי אפשר לצלם, ומבחינה זו רוח האדם דומה לרוח האלוהים [וַיּאמֶר אֱלהִים: "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ, כִּדְמוּתֵנו"ּ (בראשית א, כו)].
גם את רוח האדם אי אפשר לצלם, ומבחינה זו רוח האדם דומה לרוח האלוהים [וַיּאמֶר אֱלהִים: "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ, כִּדְמוּתֵנו"ּ (בראשית א, כו)].
בהבדל מן הרוח האלוהית שאיננה מוגבלת בזמן במקום וביכולת - רוח האדם מוגבלת. בהבדל מן הרוח האלוהית והאנושית למשב הרוח המוחשי יש כיוון (שאותו ניתן להמחיש באמצעות שרוול רוח או באמצעות שבשבת), ויש מהירות שאותה ניתן למדוד באמצעות מד רוח.
רוח האדם נקראת גם בשם "נשמה", מילה שדומה בצליל למילה "נשימה" שמציינת את הכנסת הרוח (שאיפה) לריאות ואת הוצאתה (נשיפה) מהן.
בגלל שהרוח אינה מוחשית לא ניתן לגעת בה, אבל ניתן לדעת אותה בעקיפין באמצעות הגוף, תנועותיו, הבעותיו, קולותיו. כשהמקרא מדבר על איש שיודע את אשתו לא מדובר רק על מגע פיזי אלא גם על מגע רוחני [וְהָאָדָם יָדַע אֶת-חַוָּה אִשְׁתּוֹ (בראשית ד, א)] שמביא לעולם רוח אנושית חדשה. המילה דעת, כאמור, מציינת היכרות רוחנית, ולכן הבנת עץ הדעת כעץ פיזי שהיה נטוע בגן עדן היא בבחינת המחשה פסולה, שמפרה את הדיבר השני, "לא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה" (שמות כ, ד).
הפסוק על בריאת המאורות ("והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים"- בראשית א, יד) עוסק גם בהמצאת הזמן. הזמן הוא יחס בין דברים. כמו הרוח הפיזית, רוח האל, רוח האדם, והדעת - לא ניתן לצלמו ישירות, אבל ניתן לצלם את גילוייו העקיפים: שקיעת השמש וזריחתה, זרימת החול בשעון החול, צל בשעון שמש, מחוגים בשעון קיר...
רוח האדם נקראת גם בשם "נשמה", מילה שדומה בצליל למילה "נשימה" שמציינת את הכנסת הרוח (שאיפה) לריאות ואת הוצאתה (נשיפה) מהן.
בגלל שהרוח אינה מוחשית לא ניתן לגעת בה, אבל ניתן לדעת אותה בעקיפין באמצעות הגוף, תנועותיו, הבעותיו, קולותיו. כשהמקרא מדבר על איש שיודע את אשתו לא מדובר רק על מגע פיזי אלא גם על מגע רוחני [וְהָאָדָם יָדַע אֶת-חַוָּה אִשְׁתּוֹ (בראשית ד, א)] שמביא לעולם רוח אנושית חדשה. המילה דעת, כאמור, מציינת היכרות רוחנית, ולכן הבנת עץ הדעת כעץ פיזי שהיה נטוע בגן עדן היא בבחינת המחשה פסולה, שמפרה את הדיבר השני, "לא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה" (שמות כ, ד).
הפסוק על בריאת המאורות ("והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים"- בראשית א, יד) עוסק גם בהמצאת הזמן. הזמן הוא יחס בין דברים. כמו הרוח הפיזית, רוח האל, רוח האדם, והדעת - לא ניתן לצלמו ישירות, אבל ניתן לצלם את גילוייו העקיפים: שקיעת השמש וזריחתה, זרימת החול בשעון החול, צל בשעון שמש, מחוגים בשעון קיר...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה