היהודי החילוני כעבד ה'

היהודי החילוני [1] שחרר עצמו, לכאורה, במאות השנים האחרונות, מן האמונה באל, מקיום מצוות, ומן הסמכות של הממסד הדתי, שקבע את אורחות החיים של היהודים במשך אלפי שנים; אך, כשבוחנים סוגייה זו לעומקה, מפתיע לגלות עד כמה חזקה עדיין השפעת הדת על מנהגיו על גורלו ועל אופן החשיבה שלו. במודע ושלא במודע הוא משרת גם בימים אלה את האידיאולוגיה של התנ"ך. בניסוח מקראי ניתן בהחלט לכנותו בשם עבד ה'.

הרב אברהם יצחק הכהן קוק (1935 - 1865 ) שהיה הרב הראשי האשכנזי הראשון בארץ ישראל, טען [2] שהציונים, שהיו ברובם חילונים, ייסדו את המדינה ושלטו בה כחלק מתסריט הגאולה המפורט במקרא. לדבריו הם מילאו את תפקידם באופן לא מודע בדומה לאותם פועלים צידונים ששלח חירם לבנות עבור היהודים את מקדש שלמה [3]. מבחינה דמוגרפית ניתן להתייחס לדבריו אלה של הרב קוק כאל נבואה מכיוון שבמדינת ישראל יש לאחרונה [4] רוב מוחלט (71%) של יהודים שמאמינים שאלוהים בהגדרתו הדתית קיים. לרוב הדתי במדינה יש השלכות בתחומים כמו פוליטיקה, חקיקה, כלכלה וביטחון. כל הצעה להסדר שלום בין ישראל לרשות הפלשתינית עלולה לפגוע ברגשות הדתיים. המדינה תומכת למן ימיה הראשונים בבני הישיבות שתורתם אומנותם, ופוטרת אותם מחובת השרות הצבאי. יש כמה מפלגות דתיות ששומרות על האינטרסים של בוחריהן, ודואגות לחוקק חוקים בהשראת חוקי המקרא [5] , כמו "חוק השבת" וחוק איסור גידול חזיר. אלמלא הקימו החילונים את המדינה לא היו יכולים הציונים הדתיים סרוגי-הכיפות לסחוף את מדינת ישראל למפעל ההתנחלות בשטחי יהודה ושומרון - מפעל שמבוסס על חזון הנביאים.

הרב קוק גם רמז בנאום שנשא בשנת 1904, מיד לאחר מות הרצל [6] שהציונות, כפי שהתגלמה בהרצל, היא תנועה משיחית. הרצל נתפס כמשיח גם בעיני חילוניים כמו הצייר הציוני הראשון, א.מ. ליליין, שצייר את הרצל בדמות יהושע בן נון ובדמות משה רבנו.

חילונים רבים כל כך נוהגים ללכת בראש השנה וביום כיפור לבית הכנסת עד שניתן להגדיר חילוני כמי שנוהג ללכת לבית הכנסת רק בראש השנה וביום כיפור. רוב החילונים מקיימים כהלכה גם את מצוות ברית המילה הנישואין הקבורה [7] והמזוזה, בנוסף למצוות הומניות כמו "לא תרצח" וכיבוד ההורים. רוב העסקים החילוניים בישראל מקפידים על כשרות, וקובעים מזוזות על מפתני דלתותיהם. מבחינה זו כמעט כל ישראל דתיים, וההבדל בין היהודים הדתיים לבין היהודים החילוניים הוא רק בכמות המצווות שהם מקיימים.

במסגרת תפקידו הלא מודע כעבד ה' מממש החילוני שגר בארץ ישראל את מצוות יישוב הארץ, כשם שהחקלאי החילוני החי באזור הנגב מגשים את חזון אחרית הימים בדבר הפרחת השממה. מרגע הקמת הציונות שאף החילוני לגור בישראל (ולא באוגנדה או בארגנטינה) בגלל ההבטחה המקראית לקיבוץ גלויות. שם המדינה הוא שם מקראי. סמל המדינה, המנורה, הוא סמל מקראי. המדינה בראשית דרכה גייסה את התנ"ך לחיזוק טענת הבעלות של היהודים על שטחי ארץ ישראל, ולצורך גיבוש העולים מארצות שונות לעם אחד.

הקמת המדינה נתפסה גם בעיני הנוצרים כהגשמת הבטחות האל לאבות האומה ב"ברית הישנה". מלחמת ששת הימים שנסתיימה ב"החזרת" שטחי יהודה ושומרון לשלטון יהודי הגבירה את מידת השכנוע של הנוצרים ברחבי העולם בהתגשמות תהליך הגאולה. כתוצאה מכך לוווה תמיד הרעיון הציוני בתמיכה כלכלית רגשית ופוליטית של נוצרים. בימינו משמעותית במיוחד תמיכתם בישראל של חברי הלובי הנוצרי בארה"ב.

כשם שהיהודי החילוני לא הצליח לשחרר עצמו מתפקידו בתסריט הגאולה המקראי כך גם לא הצליח לשחרר את עצמו מן הגורל היהודי. החילוניים סבלו כמו הדתיים מקללות הגלות. לפני כמה עשרות שנים הנאצים השמידו במחנותיהם לא רק את מי שיהדותו הייתה מובהקת אלא גם אנשים שהקשר שלהם ליהדות היה קלוש ביותר. גורל דומה היה לאנוסים, שלכאורה התנתקו לגמרי מן היהדות, אך עדיין הם מכונים בפי הנוצרים "מרנוס" (חזירים) או "נוצרים חדשים", למרות שחלפו חמש מאות שנים מיום שאבותיהם המירו את דתם. בימינו הטרור הערבי (והאיום הגרעיני האירני) לרוב אינו מבחין בין "חילוניים" ל"דתיים" ואויבי ישראל מתייחסים לחילונים ולדתיים כאל ישות אחת.

אי המודעות של הציונים לתפקידם כעבדי ה' פותחת פתח לפירוש חדש שלפיו הציונים החילונים הם העיוורים שנזכרים בישעיהו מב (טז-יט) "והולכתי עיוורים בדרך לא ידעו...מי עיוור כי אם עבדי וחרש כמלאכי אשלח, מי עיוור כמשולם ועיוור כעבד ה' ?"

לכאורה, במהלך הקמת מדינת ישראל הייתה לחילוניים אפשרות לשחרר עצמם לחלוטין מן הדתיים, שהרי אבות התנועה הציונית היו ברובם חילוניים, ויכלו להחליט להעלות לארץ "חילוניים" בלבד, אלא שמטרת התנועה הציונית הייתה לבנות בישראל מקלט לכל היהודים, ולא להיאבק בדתיים.

---

1. לעניין הגדרת החילוניות ראו: אליעזר שביד, העידן ה"פוסט חילוני", Jerusalem center for Public Affairs, 1 November 2000, http://www.jcpa.org/jl/vp440-h.htm

2. "הלבנים אל הבניין יכולים לשאת גם אותם שאינם חודרים אל עומק סוד הישרים אשר ישבו בה, ולא רק הלבנים, כי אם רשאים הם להיות המנצחים על המלאכה, אבל בבא סוד הישרים להגלות אז יבורר הדבר" (הרב אברהם יצחק הכהן קוק, 'אגרות', ג, עמ' קנו)

3. מלכים א פרק ה

4. על פי מדגם מייצג שערך הסוקר רפי סמית; פורסם ב YNET ביום 06.10.06 http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3311545,00.html.

5. השר יעקב נאמן אמר ביום 8 דצמבר 2009 בכנס דיני ממונות במלון ריג'נסי בירושלים: "צעד אחר צעד ננחיל לתושבי ישראל את חוקי התורה עד שההלכה תהפוך למשפט המחייב במדינה".

6. מאמר בשם "המספד בירושלים"

7. רודין שי, פז דוד, אלמוג עוז, קבורה ואבלות בחברה החילונית בישראל, אתר האינטרנט "אנשים בישראל":

לפי סקר של מרכז גוטמן והמכון הישראלי לדמוקרטיה משנת 2006 כ-94% מקרב היהודים בישראל מעונינים בטקס הלוויה דתי-אורתודוקסי.

ביבליוגרפיה:

ד"ר אבינועם רוזנק, "עולם סוער - התפתחותו של הרב קוק : 'חמורו של משיח'" http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=16859

ליאון שלף, "עשבים שוטים בגן עדן: השפעות התנ"ך על חיינו, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2002

ירמיהו יובל (עורך), "זמן יהודי חדש - תרבות יהודית בעידן חילוני - מבט אנציקלופדי", הוצאת כתר, 2007