יום שני, 16 באוגוסט 2010

היהודי החילוני כעבד ה'

היהודי החילוני [1] שחרר עצמו, לכאורה, במאות השנים האחרונות, מן האמונה באל, מקיום מצוות, ומן הסמכות של הממסד הדתי, שקבע את אורחות החיים של היהודים במשך אלפי שנים; אך, כשבוחנים סוגייה זו לעומקה, מפתיע לגלות עד כמה חזקה עדיין השפעת הדת על מנהגיו על גורלו ועל אופן החשיבה שלו. במודע ושלא במודע הוא משרת גם בימים אלה את האידיאולוגיה של התנ"ך. בניסוח מקראי ניתן בהחלט לכנותו בשם עבד ה'.
הרב אברהם יצחק הכהן קוק (1935 - 1865 ) שהיה הרב הראשי האשכנזי הראשון בארץ ישראל, טען [2] שהציונים, שהיו ברובם חילונים, ייסדו את המדינה ושלטו בה כחלק מתסריט הגאולה המפורט במקרא. לדבריו הם מילאו את תפקידם באופן לא מודע בדומה לאותם פועלים צידונים ששלח חירם לבנות עבור היהודים את מקדש שלמה [3]. מבחינה דמוגרפית ניתן להתייחס לדבריו אלה של הרב קוק כאל נבואה מכיוון שבמדינת ישראל יש לאחרונה [4] רוב מוחלט (71%) של יהודים שמאמינים שאלוהים בהגדרתו הדתית קיים. לרוב הדתי במדינה יש השלכות בתחומים כמו פוליטיקה, חקיקה, כלכלה וביטחון. כל הצעה להסדר שלום בין ישראל לרשות הפלשתינית עלולה לפגוע ברגשות הדתיים. המדינה תומכת למן ימיה הראשונים בבני הישיבות שתורתם אומנותם, ופוטרת אותם מחובת השרות הצבאי. יש כמה מפלגות דתיות ששומרות על האינטרסים של בוחריהן, ודואגות לחוקק חוקים בהשראת חוקי המקרא [5] , כמו "חוק השבת" וחוק איסור גידול חזיר. אלמלא הקימו החילונים את המדינה לא היו יכולים הציונים הדתיים סרוגי-הכיפות לסחוף את מדינת ישראל למפעל ההתנחלות בשטחי יהודה ושומרון - מפעל שמבוסס על חזון הנביאים.
הרב קוק גם רמז בנאום שנשא בשנת 1904, מיד לאחר מות הרצל [6] שהציונות, כפי שהתגלמה בהרצל, היא תנועה משיחית. הרצל נתפס כמשיח גם בעיני חילוניים כמו הצייר הציוני הראשון, א.מ. ליליין, שצייר את הרצל בדמות יהושע בן נון ובדמות משה רבנו.
חילונים רבים כל כך נוהגים ללכת בראש השנה וביום כיפור לבית הכנסת עד שניתן להגדיר חילוני כמי שנוהג ללכת לבית הכנסת רק בראש השנה וביום כיפור. רוב החילונים מקיימים כהלכה גם את מצוות ברית המילה הנישואין הקבורה [7] והמזוזה, בנוסף למצוות הומניות כמו "לא תרצח" וכיבוד ההורים. רוב העסקים החילוניים בישראל מקפידים על כשרות, וקובעים מזוזות על מפתני דלתותיהם. מבחינה זו כמעט כל ישראל דתיים, וההבדל בין היהודים הדתיים לבין היהודים החילוניים הוא רק בכמות המצווות שהם מקיימים.

במסגרת תפקידו הלא מודע כעבד ה' מממש החילוני שגר בארץ ישראל את מצוות יישוב הארץ, כשם שהחקלאי החילוני החי באזור הנגב מגשים את חזון אחרית הימים בדבר הפרחת השממה. מרגע הקמת הציונות שאף החילוני לגור בישראל (ולא באוגנדה או בארגנטינה) בגלל ההבטחה המקראית לקיבוץ גלויות. שם המדינה הוא שם מקראי. סמל המדינה, המנורה, הוא סמל מקראי. המדינה בראשית דרכה גייסה את התנ"ך לחיזוק טענת הבעלות של היהודים על שטחי ארץ ישראל, ולצורך גיבוש העולים מארצות שונות לעם אחד.
הקמת המדינה נתפסה גם בעיני הנוצרים כהגשמת הבטחות האל לאבות האומה ב"ברית הישנה". מלחמת ששת הימים שנסתיימה ב"החזרת" שטחי יהודה ושומרון לשלטון יהודי הגבירה את מידת השכנוע של הנוצרים ברחבי העולם בהתגשמות תהליך הגאולה. כתוצאה מכך לוווה תמיד הרעיון הציוני בתמיכה כלכלית רגשית ופוליטית של נוצרים. בימינו משמעותית במיוחד תמיכתם בישראל של חברי הלובי הנוצרי בארה"ב.
כשם שהיהודי החילוני לא הצליח לשחרר עצמו מתפקידו בתסריט הגאולה המקראי כך גם לא הצליח לשחרר את עצמו מן הגורל היהודי. החילוניים סבלו כמו הדתיים מקללות הגלות. לפני כמה עשרות שנים הנאצים השמידו במחנותיהם לא רק את מי שיהדותו הייתה מובהקת אלא גם אנשים שהקשר שלהם ליהדות היה קלוש ביותר. גורל דומה היה לאנוסים, שלכאורה התנתקו לגמרי מן היהדות, אך עדיין הם מכונים בפי הנוצרים "מרנוס" (חזירים) או "נוצרים חדשים", למרות שחלפו חמש מאות שנים מיום שאבותיהם המירו את דתם. בימינו הטרור הערבי (והאיום הגרעיני האירני) לרוב אינו מבחין בין "חילוניים" ל"דתיים" ואויבי ישראל מתייחסים לחילונים ולדתיים כאל ישות אחת.
אי המודעות של הציונים לתפקידם כעבדי ה' פותחת פתח לפירוש חדש שלפיו הציונים החילונים הם העיוורים שנזכרים בישעיהו מב (טז-יט) "והולכתי עיוורים בדרך לא ידעו...מי עיוור כי אם עבדי וחרש כמלאכי אשלח, מי עיוור כמשולם ועיוור כעבד ה' ?"
לכאורה, במהלך הקמת מדינת ישראל הייתה לחילוניים אפשרות לשחרר עצמם לחלוטין מן הדתיים, שהרי אבות התנועה הציונית היו ברובם חילוניים, ויכלו להחליט להעלות לארץ "חילוניים" בלבד, אלא שמטרת התנועה הציונית הייתה לבנות בישראל מקלט לכל היהודים, ולא להיאבק בדתיים.



1. לעניין הגדרת החילוניות ראו: אליעזר שביד, העידן ה"פוסט חילוני", Jerusalem center for Public Affairs, 1 November 2000, http://www.jcpa.org/jl/vp440-h.htm
2. "הלבנים אל הבניין יכולים לשאת גם אותם שאינם חודרים אל עומק סוד הישרים אשר ישבו בה, ולא רק הלבנים, כי אם רשאים הם להיות המנצחים על המלאכה, אבל בבא סוד הישרים להגלות אז יבורר הדבר" (הרב אברהם יצחק הכהן קוק, 'אגרות', ג, עמ' קנו)
3. מלכים א פרק ה
4. על פי מדגם מייצג שערך הסוקר רפי סמית; פורסם ב YNET ביום 06.10.06 http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3311545,00.html.
5. השר יעקב נאמן אמר ביום 8 דצמבר 2009 בכנס דיני ממונות במלון ריג'נסי בירושלים: "צעד אחר צעד ננחיל לתושבי ישראל את חוקי התורה עד שההלכה תהפוך למשפט המחייב במדינה".
6. מאמר בשם "המספד בירושלים"
7. רודין שי, פז דוד, אלמוג עוז, קבורה ואבלות בחברה החילונית בישראל, אתר האינטרנט "אנשים בישראל":
לפי סקר של מרכז גוטמן והמכון הישראלי לדמוקרטיה משנת 2006 כ-94% מקרב היהודים בישראל מעונינים בטקס הלוויה דתי-אורתודוקסי.
ביבליוגרפיה:
ד"ר אבינועם רוזנק, "עולם סוער - התפתחותו של הרב קוק : 'חמורו של משיח'" http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=16859
ליאון שלף, "עשבים שוטים בגן עדן: השפעות התנ"ך על חיינו, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2002
ירמיהו יובל (עורך), "זמן יהודי חדש - תרבות יהודית בעידן חילוני - מבט אנציקלופדי", הוצאת כתר, 2007

7 תגובות:

  1. הערה של אורי אופיר:

    המושג חילוני לא נגזר מקודש וחול, אלא מתרגום אונקלוס המתרגם את המלה "זר" כחילוני. בתורה המילה זר מתייחסת למי שאינו כהן לפיכך כל מי שאינו כהן הוא זר, יוצא מכך שאני הנחשב לדתי בעצם חילוני. לאור כך כל החלוקה של חילוני ודתי אינה נכונה.אני בדעה כמו שאומר השיר של קזבלן "כולנו יהודים". יהודי חילוני זו המצאה לא טובה. גם חכמנו דחו את העיון הכמותי של יהודי בכך שאמרו: "אי אתה יודע מתן שכרן של מצוות" - יש אדם המגדיר עצמו חילוני ולמעשה הוא אחד מלו' צדיקים.

    לעניין תרגום אונקלוס את המלה "זר" כ"חילוני" ראו
    http://www.daat.ac.il/DAAT/mimaamakim/maamar.asp?id=903

    השבמחק
  2. הערה של ד"ר יגאל בן נון:

    אין ספק שהציבור הנקרא חילוני מרגיש זיקה חזקה למקרא אף יותר מחרדי למשל.
    אל תשכח גם שהעולם הדתי בנוי בעיקרו על לימוד התורה שבעל פה: המשנה התלמוד והמדרשים. לעומת זה הם מתרחקים כמו מאש מן הטקסטים המקראיים.
    לדעתי רבים מן האבחנות שלך בעניין החילוניים אינן קשורות לדת אלא ללאומיות, פטריוטיזם לוקאלי או למסורות לאומיות ולא דווקא לדת
    על כל פנים טוב אתה עושה להאיר שהמחיצה שרבים מציבים בין תרבות חילונית לדתית אינה בדיוק נכונה

    השבמחק
  3. מצטרף לדעת קודמי, כי ההבחנה דתי/חילוני היא שולית למדי בעולם היהודי, ויעידו על כך סדרי העדיפויות השונים לגמרי - בעולם היהודי בחו"ל. לעתים נדמה שיש נטיה להפוך כל שאלה ענינית - לעילה להצתת אש בין-מיגזרית.
    טוב עושה זאב לעורר עיון לעומק בסוגיה. בחינת אדם ע"פ מאפיני כיסוי קודקודו היא בעייתית.
    המאמר עורר אצלי השוואה לתקופת המקרא, בה היה מצב דומה. הפרט נדרש לפעולות מוגדרות בלבד, כמו עליה לרגל, ולחיי הקהילה שלו לא היו מאפינים 'דתיים' במיוחד.
    לגבי כותרת המאמר, יש לי השגה על המונח 'עבד ה'. בישעיה זהו כינוי כבוד וייחוד לאדם בעל איכויות, ועקב כך השתמשו הנוצרים בכינוי זה למשיחם.
    כוונת זאב היא במובן המודרני של עבדות אי רצונית.
    וכדי לגשר בין הדברים אציע את המונח ע(ו)בדי ה', במובן של פועלים, המוציאים אל הפועל את תכנית ה'הנהלה'.

    השבמחק
  4. ןידוי מעניין
    בסופו של דבר כולם יגיעו למסקנה שלא במקרה חזרנו לכאן דווקא ולא למקום אחר.
    אין לנו על מה להישען ולהצדיק את שובנו לכאן אלא על התנ"ך.
    רצוי לקרוא את הרש"י הראשון בבראשית-למי שלא קרוב לאמונה יהיה קשה להשתכנע ממה שרש"י מציע שם לענות למי שישאל על זכותנו על הארץ- אך עם הזמן זה ילך ויתקבל כמו שמקבלים את שובנו אחרי אלפיים שנות גלות.

    השבמחק
  5. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
  6. תגובתה של אהובה קליין:
    אכן ,נראה לי באמת שכל עם ישראל - בכל השכבות - הם עבדי ה', אלא שלא הכול מודעים לדבר.
    בעיני לא קיים המושג חילוני, אלא כולם יהודים - יש יהודי שומר מצוות ויש כאלה שאינם שומרים, אבל לכולם נשמה יהודית.
    ובעיני הגויים היהודים שווים בתור יהודים ואין הדבר חשוב, אם האדם שמאלני, ימני, שומר מצוות או אינו שומר.
    התנ"ך ניתן כמתנה לעם הנבחר – הוא מקור החוכמה והבינה, כמו שנאמר: "הפוך בה והפוך בה דכולה בה." [פרקי אבות פרק ה, כ"ב]
    לדעתי חייבים לתת חשיבות רבה לכך גם בבתי הספר במסגרת השיעורים, וגם בחיי היום יום בחיים המדיניים.

    השבמחק
  7. תגובת פרופ' ישעיהו ירניצקי:

    יהודי הוגדר כאדם שנולד לאם יהודיה, מבלי לסווג אותו יותר אם הוא שומר מצוות או לא. גם יהודי שאינו שומר מצוות ואפילו המיר דתו ממשיך להיחשב כיהודי. כך יכולנו לקבל את האנוסים למיניהם, שנאלצו להמיר דתם, וכך אנו גם מתפללים ביום הקדוש: "אנו רשאים להתפלל עם העבריינים" (אלה אינם עבריני תנועה וגם לא מומרים שחזרו מרצונם לעם ישראל). בימינו דין זה חל על הרבה מאחינו האתיופים שעלו לארץ, שהרבנים הסכימו שהם יהודים. לדעתי, היום אחרי השואה הנוראה, כל מי שבאמת מוכן להיקרא יהודי ולחיות כיהודי, עם מצוות מחיבות, הוא יהודי, וזה כולל רפורמים. דוד המלך גייר את כל האדומים מבלי לבדוק בציציותיהם, וכך גם אנו צריכים לנהוג באותם אלו "שמתים להיות יהודים" כאלה או כאלה. תמיד תישאר הברירה בידי החרדים לא להתחתן עם מי שאינו מתאים להם. ושלום על ישראל.

    השבמחק