תרומת-התנ''ך לתרבות-העולם
ד''ר אברהם וולפנזון
* הקשר בין עם ישראל לארץ-ישראל מוכר [כמצוות אללה לעם ישראל] בשתי הפרשיות החשובות ביותר בקוראן ובפולקלור המוסלמי-פלשתינאי, ומודגש גם בהגות הנוצרית-האירופית בתקופה המודרנית.
הקדמה :
שלוש התגליות החשובות שאיפשרו את הישרדותו של המין האנושי בתהפוכות האקלים וסכנות חיות-הטרף היו: השימוש באֵש, המצאת הַכְּתָב והגלגל. אין אנו מכירים את התרבות שבה נוצר לראשונה השימוש באֵש ; שתי ההמצאות האחרות – שאין אפשרות להעלות על הדעת בלעדיהן את חיינו המודרניים – נוצרו והופעלו לראשונה בשוּמֵר , היא שִנְעָר המקראית, שבִּירָתָהּ אוּר היתה מולדתו של אבי-האומה, אברהם. [הביטוי ''אוּר-כַּשְׂדִים''פירושו, בלשון יָמֵינוּ, ''שיכון בבלי'' –''כשדים'' הם ''בבלים'' – שכונה של מתיישבים מבני-שֵם שבאו להתגורר בעירם של השוּמֵרִים, הושפעו מתרבותם, ועסקו במרעה ובמסחר – ממש כשם שהביטוי סִיפָּר-יַהֲרוּרוּם הנזכר בתעודות מארי – מתקופתו של אברהם אבינו – מציין, כעדותו של פרופ' יעקב קליין מאוניברסיטת בר-אילן, 1993, ''רובע מסויים בעיר סִיפָּר, שבו התיישבו נוודים שמיים-מערביים, משבט היַחְרוּרוּ''].
ההמצאה הרלוואנטית מבין השתיים לצורך דיוננו הנוכחי היא המצאת הכְּתָב. לא יהיה זה נועז מדי מצדי, אם אחלק לשניים את תולדות האנושות: ההיסטוריה האנושית קיימת מאז המצאת הכתב; בעזרת הכתב נכתבו תולדות האדם, אמונותיו ומעשיו. כל מה שקדם להמצאת הכתב הוא בבחינת פְּרֶה-הִיסְטוֹרְיָה [ובתוך זה, כמובן, גילוי השימוש באש, שהֵגֵן מפני הקור והבריח חיות-טרף]. את ההיסטוריה בת כ-6,000 השנים ניתן לחלק לשני חלקים סימטריים: 3,000 שנים לפני יציאת מצרים והיווצרות התנ''ך – ו-3,000 שנים מאז יציאת מצרים (''היום הזה נהיית לעם'' – דברים, כ''ז 9) ולאור התנ''ך [עדות חוץ-מקראית לחישוב התקופה הקדומה מופיעה במצבת מרנפתח מלפני כ-3,300 שנים שליד מקדש כַּרְנַכּ במצרים, ובה נזכר השם ''ישראל'' לראשונה מחוץ לתנ''ך – ותיאור הרדיפה של מרכבות פרעה אחרי ''העם הנודד ישראל'', כלשון המצבה הנ''ל, והציורים המקבילים במקדש הסמוך מתאימים בדיוק מפליא למתואר בספר ''שמות''].
מזה כ-3,000 שנים עומד העולם התרבותי בסימן הופעתו והשפעתו של התנ''ך. התנ''ך עומד כמובן ביסודה של התרבות היהודית המסורתית והמודרנית גם יחד – אולם לא פחות מכך גם בתשתיתן של שתי הדתות המונותיאיסטיות הנוספות: הנצרות והאיסלם, המקיפות כיום למעלה משני מיליארד מאמינים. [לא כאן המקום לצטט את דבריו המופלאים של הרמב''ם בפרק ''הילכות מלכים'' שב''מישנה-תורה – היד החזקה'' בדבר ''הצדקת ההשגחה העליונה'' על הופעתם של ישו ומוחמד – ואשר לפי הרמב''ם באו להכשיר לבבות לקראת אמונה אוניברסלית בבורא-עולם יחיד – ומכאן יש מקום לצעד התפתחותי-תרבותי של קבלת דת-האמת, האמונה היהודית, ע''י חסידיהם, בהמשך התקדמותם התרבותית].
נסכם את דברינו עד כה בשתי תשובות לשתי שאלות המגדירות את ההיסטוריה של התרבות האנושית:
1. מה בין ההיסטוריה לבין הַפְּרֵהַ-הִיסְטוֹרְיָה? = הַכְּתָב.
2. מה בין הפוליתיאיזם לבין המונותיאיזם? = ה ת נ '' ך...
נפתח בהשפעת התנ''ך על האיסלם מראשיתו [הקוראן] וב''תורה שבע''פ'' המוסלמית של מדרשי-האגדה שנרשמו מפיהם של פלאחים מוסלמים בא''י בשנות ה-20 בלילות החורף שבהם מתכנסים ושומעים מדרשים מפי זקני-הכפר.
קטעים מהקוראן [בתרגומו הקלאסי של פרופ' י.י.ריבלין, בהוצאת דביר תרצ''ו]:
כג ובאמור משה לעמו: ''עמי, זיכרו את הטוב אשר עשה איתכם אלוהים בהקימו מקרבכם נביאים, וַיָשֶׂם אֶתְכֶם מלכים, ויתן לכם את אשר לא נתן לְעַם מִן האדם ; כד עַמִּי, בּוֹאוּ אל הארץ הקדושה אשר ציווה אלוהים לכם ולא תיסוגו אחור פן תאבדו לעד'' ; כה ויאמרו: ''משה, עַם ענקים בתוכה, ואנחנו לא נבוא אליה עד אם ייצאו מתוכה. ורק אם ייצאו מתוכה נבוא אליה'' ; כו ויאמרו שני אנשים מיראי האלוהים אשר עשה איתם חסד : ''בּוֹאוּ עליהם אל השער, ובבואכם אליו תִּגְבְּרוּ עליהם, והישענו על אלוהים אם מאמינים אַתֶּם'' ; כז וַיאמרוּ : ''משה, לא נבוא לְעוֹלָם כל עוד הם בתוכה, לֵךְ אֵפוֹא אתה ואלוהיך והילחמו, כי אנחנו נֵשֵב בָּזֶה'' ; כח ויאמר משה : ''אלוהַי, אין לי שלטון בלתי אם עלי ועל אָחִי. הַפְלֵה אֵפוֹא בֵּינִי ובין העם הפושעים''.
[הקטע דלעיל לקוח מתוך ''פרשת השלחן'' שבקוראן, פסוקים כ''ג-כ''ח].
זכותו של עם ישראל על ארץ-ישראל עפ''י סיפורי-התנ''ך [באספקלריה מעוותת מעט] מודגשת גם בפרשה הפותחת את ספר הקוראן – הלא היא ''פרשת הַפָּרָה''. להלן יובאו פסוקים רמ''ז – רנ''ב מפרשה זו :
רמז האם לא ראית את העֵדָה מבני ישראל אחרי ימי משה, באמרם לאחד נביאיהם לאמור : ''הָקֵם לנו מלך וְנִילָחֵם מלחמת אלוהים''. ויאמר : ''האין זאת אשר יוכל היות, כי לא תילחמו כאשר תְּצֻוו להילָחֵם''. ויאמרו : ''ומה לנו כי לא נילחם מלחמת אלוהים ואנחנו נֻשַּלְנוּ ממשכנותינו ומבנינו''. ואולם, כאשר צֻוּוּ להילחם, ויפנו עורף זולתי מעט מהם, ואלוהים יודֵעַ את הפושעים ; רמח ויאמר אליהם
נביאָם : ''הנה הקים עליכם אלוהים את טָאלוּת* לְמֶלֶךְ. וַיֹּאמְרוּ ''איך יִמְלֹךְ עלינו ולנו יָאֲתָה המלוכה מאשר לוֹ, וגם עֹשֶר רַב לֹא נִתַּן לוֹ''.
* טָאלוּת הוא שָאוּל, ואולי נקרא כך על שם גובה קומתו, משורש ''טאל'' בערבית, שהוא ארך בעברית.
וַיֹאמֶר : ''אלוהים בְּחָרוֹ לוֹ מִכֶּם, וַיֵרֶב לוֹ דעת וקומה, ואלוהים יִתֵּן מלכותו לאשר ירצה, ואלוהים רב חסד ויודע הכל'' ; רמט ויאמר אליהם נביאם : ''זה האות כי לו המלוכה, הִנֵּה יבוא אליכם הארון תוכו שכינה מאת אלוהיכם ושארית עזבון בית משה ובית אהרון יישאוהו המלאכים, וזה לכם האות אם מאמינים אתם'' ; רנ ויהי בהפליג טאלות עם צבאותיו, ויאמר : ''הנה אלוהים מנסכם בנהר, והיה אשר ישתה ממנו לא לי הוא, זולתי אשר יגמע מידו''. וַישתו ממנו זולתי מעט מהם, ויהי כאשר עברוהו הוא ואלה אשר האמינו איתו, ויאמרו : ''לא נוכל היום לְגָאלוּת** וצבאותיו'', ויאמרו אלה אשר חשבו באמת כי ימצאו את אלוהים : ''כמה פעמים גבר המחנה המעט על המחנה הרב, ברצון אלוהים, ואלוהים עם המייחלים לו''. רנא ויהי בעורכם לקראת גאלות וצבאותיו, ויאמרו : ''אלוהינו, שפוך עלינו אורך-רוח וכונן פעמינו והגבירנו על העם הכופרים'' ; רנב ויגפום ברצון אלוהים, ויהרוג דויד את גאלות, ויתן לו אלוהים את המלוכה והחכמה, וילַמדהו באשר חפץ'', ולולא עצר אלוהים באנשים באיש על-ידי רעהו, נשחתה הארץ, ואולם אלוהים בעל-חסד לבני אדם''.
[אנו רואים בקטע דלעיל כי לא רק שאול מופיע בקוראן כגיבור-תרבות ישראלי, אלא גם דויד, וראוי להבחין באלגנטיות שבה מדלג הקוראן על העימות הטראגי בין שאול לדויד – שניהם מנהיגי עם ישראל הריבוני בארץ-מולדתו, ארץ-ישראל].
זכותו של עם ישראל על ארץ ישראל בהישענות על סיפורי התנ''ך מודגשת גם ב''סיפורי החורף'' של זקני הכפרים הערביים בארץ, כפי שנרשמו מפיהם ונתפרסמו בספרו של יוסף מיוחס ''ילדי ערב : אגדות התורה, אגדות הנביאים'' שהופיע בהוצאת ''דביר'' בשנת תרפ''ח [הדפסה שנייה – בשנת תש''ל]. להלן סיפור ההתנחלות בעקבות התנ''ך [בגירסה סיפורית מעוותת מעט] :
ירושת הארץ
אחר הדברים האלה אמר אללה אל מוּסָה : עלה רֵש את ארץ כַּנְעָאן, אתה וכל בני אִשְׂרָאִיל עִמָּךְ, כי לכם נתתיה. ובבואכם שם הסירו את כל אלוהי-הנכר אשר בקרבה, וטיהרתם אותה מכל טומאות יושביה, כי קודש היא, וכל קדושַי ונביאַי ממנה יֵצֵאוּ, ובה יפעלו ויתנבאו. ויקרא מוסה את בני אִשְׂרָאִיל ויודיעם את דבר אללה, ויקראו כולם ויאמרו : אבל העל כן העליתנו מארץ מצרים ומבית פַרְעַוְן הנוגש לתת אותנו ביד עמים אכזרים אחרים להאבידנו? ואנחנו שמוע שמענו לאמור : ארץ כנעאן ארץ פראים ואנשי מידות היא, ארץ ציה ושממה, ארץ אשר השמש מלהטת בה כאש בוערת, ארץ אשר אין בה כל, לא עץ להצל ולא מים לשתות, ומה חטאנו לך ובמה הֶלְאֵינוּךָ לתת אותנו ואת עוללינו בידי רוצחים ושודדים להאבידנו ? . הלא טוב לנו למות במדבר הזה במנוחה מאשר למות שם לפי חרב ! ויאמר אללה לְמוּסָה : מוּסָה ! אמור לבני אשראיל : אל תיראו, כי עמכם אני. על העבים אצווה להיות עליכם לצל מחום השמש, ומן השמים אוריד לכם מָן לאכלה. גם בשר תשבעו מן השלוים אשר יגוזו מן הים על פי מצוָתי, וגם מעינות מים חיים יפכו מלב האדמה בכל אשר תלכו לרוות צמאכם. וישמחו בני אשראיל לדברי אללה, ויענו ויאמרו למוסה : עשה נעשה כאשר ציוויתנו.
וישלח מוסה מלאכים ארצה כנעאן, את כלב בן יפונה ואת ישוע בן-נון, לתור את הארץ. ויילכו ויבואו ליריחו. - - -
---------------------------------------------------------------------------**גָאלוּת הוא גָלְיָת, על משקל טָאלוּת, שהוא שָאוּל המלך.
* * * * *
אלתרמן משיב לליגה הערבית על-סמך האיסלם...
בגילוי דעת של הליגה הערבית לפני קום המדינה נאמר : ''פלשתינה היא ארץ ערבית, ואין לזרים כל חלק בה''...נתן אלתרמן השיב על כך ב''טור השביעי'' שלו, מעל דפי העתון ''דבר'', והאירוניה האלתרמנית הידועה מתחדדת עוד יותר בעזרת השמות הערביים שהוא מצטט, כאילו הַישֵר מתוך הקוראן ומתוך אגדות הפלאחים :
אֶרֶץ עַרְבִית
======
לילה צח, אילנות מניעים
את נופם בלחישה אַוְרִירִית.
במרום כוכבי-לַיִל ערביים
נוצצים עלי ארץ ערבית.
נוצצים כוכבי-ליל בְּמִצְמוּץ
וזורעים את אורם הָרָעוּד
על העיר השוקטת אל-קוּדְס
שֶחָנָה בה המלך דָאוּד...
* * * * *
השפעת התנ''ך על הבנת הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל בעיני הנוצרים:
הלורד ביירון, נעים-זמירות-הרומנטיקה בראשית המאה ה-י''ט, היטיב לבטא את כיסופיו של עם ישראל לשוב לארץ ישראל ולתפארת ריבונותו במולדת, בקובץ השירים שלו ''מנגינות עבריות''. נביא לדוגמא אחד משיריו, בתרגום עברי חדיש, הנלמד במחלקה לחינוך יהודי בעיר לידס שבבריטניה:
לורד בירון
(מתוך ''מנגינות עבריות'')
הוֹ, בַּכּוּ אוֹתָם
הוֹ, בַּכּוּ אוֹתָם, שֶעַל נַהֲרוֹת-בָּבֶל דִּמְעָתָם נָטָפָה
שֶקּוֹדְשֵיהֶם הוּשַמּוּ וּלְאַדְמָתָם נַפְשָם נִכְסָפָה,
בַּכּוּ אֶת נֵבֶל-יְהוּדָה - שִרְיוֹנוֹ שְבָרִים
הִתְאַבְּלוּ - חַסְרֵי-אֵל בְּבֵית הָאֱלהִים דָּרִים!
...
הַשְּבָטִים בְּרַגְלֵיהֶם נוֹדְדִים וּבְחָזָם אֵין כּוֹחַ
כֵּיצָד תֵּיחָלְצוּ מִצָּר וְתִמְצְאוּ מָנוֹחַ!
ַהּיוֹנָה בַּקֵּן מְקַנֶּנֶת וְהַשּוּעָל שוֹכֵן-מְעָרוֹת,
לְכָל עַם יֵש מוֹלֶדֶת - וּלְיִשְׂרָאֵל רַק בֵּית קְבָרוֹת!
תרגמה: ניצה וולפנזון
שיריו ה''ציוניים'' של ביירון השפיעו גם על נפשו הרגישה של מי שהיה עתיד להיות אחד מגדולי המדינאים של האימפריה הבריטית : בנימין ד'יזראלי. ד'יזראלי פירסם שני ספרים בעלי מסר ציוני בטרם היה לראש-ממשלת הוד מלכותה. לאחר שהגיש את הודו כ''יהלום הגדול לכיתרה של המלכה (ויקטוריה)'' – רכש את המניות של תעלת-סואץ (בעזרת הלוואה של הלורד רוטשילד הבריטי לממשלת בריטניה) והביא לשליטתה-למעשה של בריטניה על מצרים וסיני (להגנה על תעלת-סואץ...) – השתתף ד'יזראלי בקונגרס ברלין בשנת 1878. ד'יזראלי לקח עמו לברלין את שר-החוץ שלו הלורד סולסברי, והלה לקח עמו את העוזר-הסטאז'ר במשרד החוץ, אחיינו, שנודע לימים בשם הלורד בלפור. מאחורי-הקלעים של מיפגש-המעצמות בברלין, ומאחורי-גבו של המארח התקיף ''קאנצלר-הברזל'' של גרמניה ביסמארק – הגיע ד'יזראלי להסכם עם השולטן התורכי בדבר הבטחות בריטיות להגנה על האימפריה העותומנית מפני רוסיה.
השולטן אסיר-התודה העניק לממשלת ד'יזראלי את האי קפריסין. הדבר נשמר בסוד, כקלף סודי של בריטניה, בעת דיוני קונגרס ברלין. ד'יזראלי כינס לחדרו את סולסברי ובלפור, גילה להם את הסוד, והנחה אותם מבחינה איסטרטגית: ע''י השליטה בתעלה, במצרים, בסיני ובקפריסין מקיפה בריטניה את ארץ-ישראל מכמה צדדים. אם תצליח בריטניה גם להקים מדינה יהודית בארץ-ישראל, זה יבטיח את עתידה של האימפריה כולה: מדינה יהודית אסירת-תודה תהיה הערובה הטובה ביותר להמשך שלטונה של בריטניה בנתיב הימי החיוני תעלת-סואץ. תהיה זו גם מחווה של פיצוי לעם היהודי שנרדף במשך דורות ע''י העולם הנוצרי – והוא סמוך ובטוח, שהיהודים לא ישכחו מי סייע בידם לחדש את עצמאותם במולדת העתיקה שלהם...כשנודע עניין קפריסין, כתב ביסמארק ביומנו:"דֶר אַלְטֶה יוּדֶה סידר אותי שוב...'' יורשו של ד'יזראלי כראש-ממשלת בריטניה היה באמת הלורד סולסברי, ויורשו של סולסברי היה אחיינו הלורד ארתור ג'יימס בלפור. הלורד בלפור היה רווק, ונהג להזמין את בני-משפחתו לסעודות נדיבות באחוזתו. אחייניתו העידה כי בסעודות אלו קרא בלפור פרק מ''הברית הישנה'' [התנ''ך היהודי] במקום תפילה נוצרית...בלפור היה משוכנע שיש לפצות את היהודים על סבלם מידי הנוצרים, ולהחזיר לריבונותם את מולדתם ארץ-ישראל. כאשר השולטן התורכי סירב להקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל – קיבל בלפור את הצעתו של הרצל להקים מדינה יהודית בסיני, על גבול א''י. השולטן התנגד לכך בתוקף, משום שחשד, בצדק, בהרצל [ואולי גם בבלפור] שכוונתו ''להזיז'' את המדינה היהודית צפונה בהזדמנות הראשונה...בעיית היהודים החריפה לאחר פוגרום קישינוב [1903]. בלפור היה רגיש למצבו של העם היהודי, ושלח את שר-החוץ שלו, ג'וזף צ'מברלין, להציע להרצל את אוגנדה כמדינה יהודית ''זמנית'', עד שתיווצר האפשרות להפוך את א''י למדינה יהודית. הרצל הסכים ל''מקלט לילה'' כזה – אולם נתקל בהתנגדות עזה בקונגרס הציוני. לתמהונו, דווקא הנציגים מרוסיה, ובראשם שני המנהיגים ה''צעירים'' [אז...] חיים וייצמן ומנחם אוסישקין, בלטו כאופוזיציה להרצל בשאלת אוגנדה. בלב שבור [תרתי משמע] ויתר הרצל על הרעיון. בשנת 1906 הפסיד בלפור בבחירות, ובהיותו באופוזיציה מצא זמן לעסוק בנושא היקר ללבו: תנ''ך, יהדות וציונות. הוא שאל את ציוני בריטניה מדוע סירבה התנועה הציונית להצעה הבריטית להקים מדינה יהודית ''על מגש של כסף''? איזה עם היה דוחה הצעה כה נדיבה למדינה שתקנה לו חסות והגנה? יהודי בריטניה השיבו לבלפור, שיש להם מנהיג חשוב, פרופסור צ'ארלס וייצמן [==חיים וייצמן] והוא ייטיב להסביר זאת. וייצמן נפגש עם בלפור לשיחה בת יותר משעתיים, ולא הצליח לשכנעו [וייצמן ייחס זאת לאנגלית הרצוצה שלו...טרם רכש את השפה ביסודיות]. מיואש, קם וייצמן בסיום השיחה, ושאל: ''הלורד בלפור, מה היית אומר אילו הצעתי לך שתבחר כבירת בריטניה את פאריס. פאריס כל-כך יפה, עם השאנז-אליזה, מוזיאון הלובר, גני ורסאי, וכיו''ב. מה דעתך על הצעה כזו?''- - - בלפור קם נסער ממקומו, והשיב: ''אבל, פרופסור וייצמן, לונדון היא כבר אלף שנים בירת הממלכה המאוחדת''. ענה לו וייצמן: ''וירושלים היא כבר שלושת-אלפים שנה בירת העם היהודי''. בלפור שוכנע, ורשם ביומנו: ''רק עכשיו הבנתי את הציונות לכל עומקה''...בהיותו שר-החוץ של בריטניה, יזם וניסח ומסר ליהודים את ''הצהרת בלפור'' (שכל דמיון בינה לבין הצהרת-כורש אינו מקרי, אלא נובע מזיקתו העמוקה לתנ''ך). כדבר מובן מאליו כתב בלפור, בנוסח הראשון של ההצהרה, דבר הקמת מדינה יהודית משני עברי הירדן (זוהי המולדת היהודית שזכר מעיוניו בתנ''ך). כמה מידידיו היהודים נבהלו מהמלה ''מדינה'' (שמא יאשימו אותם באזרחות כפולה) והציעו שם פחות מחייב: ''בית לאומי''. בלפור נאלץ להתפשר...הדרך מבלפור (עם ''סעודת התנ''ך'' באחוזתו) ועד הנשיא ג'ורג' וו. בוש בארה''ב (שתומכים בו רבים מבין 140 מיליון אזרחי ארה''ב המתגוררים ב''חגורת התנ''ך'' ובזכותם ניצח פעמיים רצופות בבחירות לנשיאות) עוברת דרך התנ''ך המתורגם לשפה האנגלית...וכך גם תרומתו החיונית של ''הידיד'' –צ'רלס אורד וינגייט, שעזר ללוחמי ה''הגנה'' להתגבר על הכנופיות הטרוריסטיות במאורעות 1936 – 1939, ואשר גיבורו ומורה-דרכו היה (כדמות מופת מחנכת ולוחמת) השופט המקראי גדעון...
השפעה מדינית של התנ''ך
1. אלג'רון סידניי [1622 – 1683] פירסם את הספר ''מסות על המימשל'' [לפי פירושו את התנ''ך היה משה נשיא, 70 הזקנים היוו סנאט, ו''העֵדָה'' הנזכרת בתורה היתה בית-הנבחרים ; הוא המליץ, כמובן, על כינון מימשל כזה באמריקה...]. ספר זה היה הנפוץ והנקרא ביותר ערב העצמאות [4.7.1776] ובעקבותיו נבנתה חוקת ארה''ב הקיימת ומכובדת עד היום הזה [אם כי מנסחי החוקה, מדיסון, האמילטון וגֵ'י הסתמכו בספרם ''הפדרליסט'', שהיווה בסיס רעיוני לחוקה, לא על סידניי אלא על ''מדען-המדינה הדגול מונטסקייה''].
2. סין הקומוניסטית – ולפני-כן בריה''מ וגרורותיה – הסתמכה על מארקס [שחוקרי-ההיסטוריה מייחסים את הפאתוס הסוציאלי שלו להשפעת נביאי-ישראל].
3. הסוציאליזם הדמוקראטי – משה הֶס, פרדינאנד לאסאל, אדוארד ברנשטיין, ליאון בלום ורוזה לוקסמבורג – שאבו מן היהדות את הפאתוס והקריאה לצדק של נביאי ישראל.
4. יצחק טבנקין כתב על ''התנ''ך והעליה השנייה'' כי בתקופת העליה השניה היה התנ''ך מצוי, ומשפיע, אצל כל חלוץ ובכל אוהל של חלוצים, וכי אנשי העליה השניה שאבו מהתנ''ך גם ציונות וגם סוציאליזם ; דוד בן-גוריון פירסם ב-9.9.1956 [זמן קצר לפני מלחמת-סיני, כשראשו היה עסוק בענייני בטחון...] מאמר מקיף (ב''שנתון הממשלה'') בכותרת ''שֵמוֹת ותכנים'' ובו הביע את בטחונו, שהדור הצעיר והעולים החדשים יוכלו לקלוט את ערכי הלאום והחברה של תנועת העבודה הציונית מספר-הספרים, התנ''ך, ומחזונם של נביאי-הכתב ; כאשר התווכח עמו בעתונות יהושע מנוח מוותיקי קבוצת דגניה א' וטען שיש ללמוד את התנ''ך בעיני התורה שבע''פ והפרשנות המסורתית – השיב לו בן-גוריון בתוקף רב: ''התנ''ך זורח באור עצמו''...כלומר, התנ''ך אינו דומה לירח המקבל את אורו מהשמש – אלא מקור-אור עצמאי וחשוב, ובסיס עיקרי לתרבות היהודית. בדומה לכך הדגיש ברל כצנלסון בהרצאותיו ובכתביו את התנ''ך כמקור-השראה לציונות הסוציאליסטית.
השפעה מדעית ורוחנית
1. פרופ' איליה ליבוביץ, פיזיקאי ואסטרונום ישראלי בולט [בנו של ישעיהו ליבוביץ] נתן סידרת הרצאות באוניברסיטת תל-אביב על המונותיאיזם ותרומתו להתפתחות המדע. מבלי להיכנס לתחומו נוכל להבין, שתפיסת הכוח העליון כמי שאין לו גוף ודמות-הגוף – זוהי עליה בסולם ההפשטה, שבלעדיה אין חשיבה מדעית בכלל.
2. פרופ' אהרון קציר, איש מכון וייצמן שנרצח ע''י אוקמוטו וחבריו בשנת 1972, הספיק להוציא לאור בשנת 1971 את ספרו ''בכור המהפיכה המדעית'', ובו, בדיון על מושג הזמן, הוא מעלה על נס את ההשקפה המדעית התנ''כית הבאה לידי ביטוי בפרשת ''בראשית'' שמספרת על האבולוציה של הקוסמוס ושל החיים.
מקורות דתיים להשפעה התנ''כית
1. האיסלם האמין שאליהו הנביא עומד בראש תנועה לתיקון חברתי, שהיא ארגון חשאי של צדיקים נסתרים. זה היה הבסיס הרעיוני להקמתן של אגודות ה''אביונים'' – הדרווישים – שבהן היו קשורות עם אגודות בעלי-המלאכה – ופטרוניהן היו אישים תנ''כיים ; כך איבן-חאלדון [1332 – 1406] מציין את נוח, בונה התיבה, כפטרונם של הנגרים, ואת חנוך כפטרונם של החייטים. [=האגודות כמיקדמה היסטורית לאיגודים המקצועיים המודרניים...].
2. מרטין לותר [1483 – 1546] ייסד את התנועה הפרוטסטנטית בשנת 1517, התנגד לקתוליות,לכנסיה ולאפיפיור,תירגם בשנת 1534 את התנ''ך מעברית לגרמנית והמריץ את הגרמנים לראות את נסיכיהם כיורשי בית-דויד בהשלטת המשפט והצדק החברתי. [ספר מלכים מסכם גם את תקופת דויד וגם את תקופת שלמה בביטוי ה''אברהמי'' 'ועשה משפט וצדקה' וכך גם ירמיהו [פרק כ''ב] דורש זאת מהמלך יהויקים ''היושב על כיסא דויד''].
3. ההיפרדות מהכנסייה הקתולית באנגליה [1532 – 1537] הביאה את חסידי המלך ואת יריביו כאחד להסתמך אך ורק על התנ''ך...
4. ''קהילות התנ''ך'' בארה''ב הוקמו בשנים 1620 – 1640 ע''י הפריטנים כדי לחיות בדמוקרטיה עפ''י התנ''ך...
5. ב-1906 קמו בהשפעת התנ''ך שתי תנועות-פועלים מודרניות וסוציאל-דמוקרטיות בשתי ארצות שונות, שלא היה [ב-1906] קשר ביניהן : הלייבור הבריטי [ובראשו קיר הארדי, מייסד התנועה ''סוציאליזם תנ''כי] – ושתי מפלגות-הפועלים הראשונות בא''י : ''הפועל הצעיר'' ו''פועלי ציון''.
השפעה כללית, מחשבתית ודמוקרטית
1. מונותיאיזם [על-סמך פרק י''ז בספר ''דברים'' בונה הרמב''ם את חזונו הציוני-אקטיביסטי ב''הלכות מלכים'' ובדיוניו בענייני משיח ומשיחי-שקר, ו''הצדקת ההשגחה העליונה'' בעניין הופעתם והשפעתם של ישו ומוחמד, שהיפנו מבטם של עובדי-האלילים לכיוון מונותיאיסטי].
2. כאמור, עליה בסולם ההפשטה – 1+1 : כשם שבמתמטיקה עולה התלמיד מהתפיסה שתפוח ועוד תפוח הם שני תפוחים, שאגס ועוד אגס הם שני אגסים – ומגיע לתפיסה שכל אחד ועוד אחד הם שניים ; וכשם שבפיזיקה אנו נותנים שמות כוללים כגון מולקולה, אטום, אלקטרון לחלקיקים הקטנים של זהב ושל עופרת, של מוצק ושל נוזל – ורק בדרך זו ניתן לעמוד על המשותף לגופים ולחמרים השונים ; - כך גם בפילוסופיה ובתיאולוגיה הגדרת הכוח העליון שלפיה ''אין לו גוף ולא דמות-הגוף'' היא צעד גדול של עליית התרבות האנושית בסולם-ההפשטה, עלייה המבשרת את המעבר מדת למדע, או לדת המסתמכת על המדע [כך ב''מורה נבוכים'' של הרמב'ם, בקטע על ''מטרת הספר'' (לקרב את התורה אל המדע) ; מצד אחד זוהי, כאמור, שלילת התכונות החומריות של הכוח העליון ; מן הצד השני זהו קידומו של המין האנושי המסוגל לעלות בסולם-ההפשטה – וזהו ''מותר האדם'' של ה''הומו סאפיינס'', שרק הוא לבדו מכל היצורים החיים הידועים לנו מסוגל למחשבה מופשטת, ולכן למדע על כל תגליותיו והישגיו, עד כדי מעמד של עליונות בעולם הטבע, מעמד עליון שהמקרא מכתירו בביטוי ''וַתְּחַסְּרֵהוּ מעט מאלוהים'' – תהלים ח' 6 : ''מעט'' = 119 = ''המדע'' (בגימטריה).
3. מונותיאיזם ומוסר – אלוהי אברהם בבראשית י''ח הוא כוח עליון המחוייב לצדק ומוסר [''השופט כל הארץ לא יעשה משפט?'' בראשית, י''ח 25] - לעומת אלי-יוון, בבל ואשור ומצרים הלוחמים, רוצחים ומרמים זה את זה ואת הבריות כולן להיות מוסרי; הביטוי ''משפט וצדקה'' מופיע לראשונה כהנחייתו של האל לאברהם וצאצאיו, ומשם, מפרק י''ח של בראשית הביטוי הזה חוזר ומופיע כדרישה עיקרית של דת ישראל לאורך 1200 שנה מאברהם עד ירמיהו; כך, למשל, בישעיהו א',27: ''ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה'', וכן בישעיהו ה',7 : ''וַיְקַו למשפט והנה משפח, לצדקה והנה צעקה'',ובירמיהו י''ב,ירמיהו כ''ב, עמוס ה' 7, ועוד.
4. אופוזיציה לגיטימית וחופש-הביקורת : אברהם אינו חושש מלהטיח בפני האל העליון שהוא מאמין בו דברי תוכחה מוסרית: ''חלילה לך מעשות כדבר הזה, להמית צדיק עם רשע – והיה כצדיק כרשע? - חלילה לך!'' בראשית י''ח, 25, משה מגן על חופש-הביטוי של מפירי-הוראותיו -אלדד ומידד - במדבר י''א, נתן – ''נביא בחצר המלך'' [=על-פי מאמרו של פרופ' יחזקאל קויפמן בשם זה ב''מולד''], אליהו ואחאב [במלכים א', פרק י''ח: א. אחאב נענה לדרישת ראש האופוזיציה, אליהו, לכנס את כל ישראל למישאל-עם [בנושא עבודת הבעל] על הר-הכרמל, ב. אליהו, בתפקידו כראש האופוזיציה, משנס את מתניו ורץ לפני המרכבה של אחאב, ראש המימשל, - לאות כבוד למלך - חרף היריבות ביניהם].
5. הסיבתיות הכפולה, שלפיה נקבעות הפוליטיקה וההיסטוריה ע''י יצרים, כוונות ומעשים של בני-אדם – וזהו גם ההסבר הסיבתי המודרני והמדעי – אולם סמוי מן העין קיימת תוכנית עליונה של שר-ההיסטוריה, המשתמש ביצרי בני-אנוש ובחישוביהם לצורך מימוש תכניותיו, כבמאי המושך בחוטים של תיאטרון בובות, בלשונו של הפילוסוף הֶגֶל זוהי ''תבונת ההיסטוריה'', ובלשונו של הרמב''ם זוהי ,,חכמת האל וערמתו'' [במקרא מופיעים שני סוגי הסיבתיות במשפט אחד של יוסף לאחיו : ''ואתם חשבתם עלי רעה – אלוהים חשבה לטובה, למען עשה כיום הזה להחיות עם רב'' : בראשית נ' 20 ; בימינו זהו הקשר בין פוליטיקה והיסטוריה – הטווח הקצר לעומת הטווח הארוך : ''הפוליטיקאי חושב על הבחירות הבאות – המדינאי חושב על הדורות הבאים''...].
6. כלכלה + בטחון = מדינה: [המדינה מוקמת לצורך הגנה על תושביה מפני מחסור כלכלי ו/או אי-בטחון בקיום מחמת הסכנה של מלחמה פנימית, אלימות בחברה, או מלחמה ופעולות-איבה של אויב חיצוני]. זוהי הפילוסופיה הפוליטית של מבשרי העידן המודרני – הוֹבְּס הבריטי [1651 – ''הלווייתן''] ורוסו הצרפתי [1762 - ''האמנה החברתית''] – ובמקרא: יוסף מציל את מצרים [ואת משפחתו] משואה כלכלית; קין בונה עיר [יישוב-קבע מוקף חומה] לאחר שנולד בנו חנוך – להגן על בני משפחתו; המן מציע להשמיד ''עם מפוזר ומפורד'' שחטאו הוא בחולשתו, בחוסר-מדינה, בהיעדר צבא שיגן עליו; וחבקוק מתלונן על חוסר-שלטון [אנרכיה] –''וַתַּעֲשֶה אדם כדגי-הים, כרמש אין מושל בו'' – חבקוק, א' 14.
7. דמוקרטיה ייצוגית : העיקרון: הכרעת רוב ''אחרי רבים להטות'' , שמות כ''ג 2, והקמת פרלמנט ''ונשאו אתך במשא העם ולא תישא אתה לבדך''- במדבר י''א – ודברים א'.
* * * * *
אלתרמן : ''הַתַּנָ''ךְ אָשֵם''
מרכזיותו של התנ''ך כמצפן מוסרי למצפונו של העולם המודרני מעוטרת באירוניה האלתרמנית משנות ה-30, עת נתגלו סימנים ראשונים להתכחשות בריטניה לחובתה המנדטורית של סיוע בהקמת בית לאומי לעם היהודי – בפזמונו הפורימי ''התנ''ך אשם'', המופיע במדור ''מהודו ועד כוש'' שבספר-הפזמונים שלו. מקובל עלי לא להוסיף דבר אחרי מובאת-סיכום משירי אלתרמן – והריני מסיים את סקירתי במונולוג הבריטי כפי שנוסח ע''י המשורר הארץ-ישראלי הדגול:
התנ''ך אשם
הה, לחש ורחש, והַסּוּ נא, הַסּוּ!
אנחנו פּוֹלִיסו ממשלת פָּרַסוּ!
עלינו למצוא רק לאן הוא ברח!
עלינו לתפוס פה את מיסטר תנ''ך!
רידפוהו, תיפסוהו, את מיסטר תַּנָּכוּ,
צָפוֹנוּ, דָּרוֹמוּ, מַעֲרָבוּ, מִזְרָחוּ,
ראשי מְבֻלְבָּלוּ, ראשי כְּגַלְגָּלוּ.
איפה התנכוּ הבלתי-לֵגָלוּ!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה