יום שבת, 30 בספטמבר 2017

השפעת התנ"ך על הארכאולוגיה הישראלית

בישראל נדמה שהארכאולוגיה היא שפחה של חקר המקרא. בימים האחרונים קראתי כמה וכמה מאמרים על הארכאולוגיה של נקבת השילוח [1], והתרשמתי שחוקרים רבים עשו מאמץ גדול במשך תקופה ארוכה על מנת לשדך את הממצאים של הארכאולוגיה לפסוקים של התנ"ך. השיא של השידוך הזה, בעיניי, הוא שיש הקוראים לנקבת השילוח בשם נקבת חזקיהו. זה גם מה שכתוב על השלט שהוצב בכניסה לנקבת השילוח מכיוון נביעת הגיחון.
לו הערך של האמת היה חשוב לרשויות הממונות על המצאת  השמות בישראל שמו של מפעל המים העתיק הזה היה צריך להיות מנהרת הגיחון. אבל במדינה שלנו, כל עוד החזק קובע את ההיסטוריה ואת השמות, יהיה שמה של אמת המים התת-קרקעית הזאת "נקבת חזקיהו".


אז איך קרה שמנהרת הגיחון הפכה לנקבת חזקיהו?
כאשר התחיל אדוארד רובינסון לחקור את המנהרה, הוא ברר אצל התושבים המקומיים. הם לא ידעו שיש קשר בין מי מעין השילוח לבין מי מעין הגיחון. הם חשבו שמדובר בשני מעיינות נפרדים. לכן הם קראו לברכה שאליה נאספים מי הגיחון בשם ברכת השילוח, ומכאן גם שמו של הכפר הערבי סילואן, שתורגם לעברית ככפר השילוח.
בשנת 1880 גילו את כתובת השילוח, המתארת את מפגש שתי קבוצות חופרי המנהרה. בכתובת זאת מופיעה המילה "נקבה" פעמיים בשורה הראשונה. (והיא איננה מתייחסת למנהרה כולה אלא רק לקטע האחרון שהפריד בין שתי קבוצות החופרים. לאחר נקיבתו של קטע אחרון זה ניתן היה להזרים מים למנהרה). לפיכך, כתובת השילוח היא המקור (אחרי 1880) להמצאת צירוף המילים נקבת השילוח. אחרי ששידכו את הממצאים הארכאולוגיים לפסוקי התנ"ך המתאימים כבר קל היה להמציא את צירוף המילים "נקבת חזקיהו", שמצלצל כמו צירוף מילים מקראי.
לפי חוקרי הכתובות כתובת השילוח יכולה הייתה להיכתב מאות שנים אחרי חזקיהו, אבל מי שקובע את השמות אינו נוטה להתפעל מן העובדות.
מדענים שבדקו את ההרכב הכימי של חומרים שונים שדגמו מהנקבה תארכו את חפירת נקבת השילוח לטווח שנים שבין 800 לפנה"ס לבין 300 לפנה"ס, אבל ועדת השמות שאישרה את השלט "נקבת חזקיהו" בחרה לה את המאה השביעית, שמתאימה לפסוקי התנ"ך. המתנגדים אפילו לא תבעו את עלבונה של מנהרת הגיחון בבית המשפט לענייני שמות של מקומות.
חציבת מנהרה בתוך הר סלעי, לאורך מאות מטרים, על ידי שתי קבוצות חופרים, שאחת מהן חופרת בצלע אחת של ההר והשנייה בצלע המנוגדת, והפגשתן בנקודה מסוימת באמצע ההר, היתה בימי קדם בעיה הנדסית קשה. שליט שנאלץ להחליט על חפירת מנהרה שכזו, בשל חשש ממצור של אויב שינתק את אספקת המים לעירו, היה מעדיף לקבל הוכחות לכך שחפירה שכזאת אכן תניב את התוצאה המקווה, שכן עלותו של מפעל שכזה גבוהה, ומשך העבודה הנדרש להשלמתה נאמד בשנים. גם היום, אם נטיל על מהנדס לתכנן מפגש שכזה בלי שימוש במכשירי המדידה המדויקים של תקופתנו, כלל לא ברור אם הוא יצליח לעמוד במשימה.  
לא ידוע עד היום איך נחפרה מנהרת איפלינוס באי סאמוס. ניסיונות להבין ב"הנדסה לאחור" מה יכולה הייתה להיות התכנית הגיאומטרית שתבטיח את מפגש חופרי מנהרת איפלינוס באי היווני סאמוס כרוכים בידע גיאומטרי ברמה גבוהה, כך שעד היום מי שאיננו מומחה לגיאומטריה יתקשה להבין את ההסברים.
מנהרה אחרת שנחפרה משני צדדים היא נקבת השילוח בירושלים. החוקרים אינם מכירים מנהרות נוספות מסוג זה בתקופה העתיקה.
לפיכך השאלה היא איזו מנהרה נחפרה קודם?
סאמוס הייתה במאה השישית לפנה"ס בירת הידע המתמטי העולמי. ההיסטוריון הראשון , הרודוטוס, מציין שהיו בה באותה תקופה שני מפעלים הנדסיים מופלאים ענקיים בנוסף למנהרת איפלינוס: סכר בים, והמקדש הגדול בעולם. ההערכה לסאמוס הייתה גדולה עד כדי כך שהאגדה מספרת שפיתגורס עצמו נולד בסאמוס. לפיכך אם יבוא מישהו להיסטוריון של המתמטיקה ויספר לו שהידע ההנדסי הדרוש לחציבת מנהרה משני צדדים, ולהפגשת החוצבים בנקודה מסוימת, פותח על ידי מהנדסים בירושלים והועבר לאי סאמוס, לא קשה לשער מה תהיה תגובתו.  סביר יותר להניח כי הידע המתמטי של אנשי סאמוס הובא לידיעת יוזם נקבת השילוח, ושבלעדי ידע זה הוא לא היה נכנס להרפתקה יקרה כל כך.
המסקנה העולה מדברים אלה היא שמאחר ומנהרת איפלינוס נחפרה בתקופת שלטונו של פוליקרטס בסאמוס (535-522 לפנה"ס) לא ייתכן שנקבת השילוח נחצבה לפני תאריך זה, וטועה מי שמייחס את היזמה לחציבתה למלך חזקיהו, שמלך בסוף המאה השביעית לפנה"ס [727 או 715 לפנה"ס עד 698 או 686 לפנה"ס]. אבל גם בלי המסקנה הזאת את השלט "נקבת חזקיהו" ראוי לשנות ל"מנהרת הגיחון".
הערות:

[1] תודה לידידי אהוד חפר שצרף אותי למחקר שלו על נקבת השילוח.

2 comments:

  1. הטענה מעניינת. מה לגבי העובדה שהטקסט בנקבה כמעט וזהה לטקסט במלכים ב'. טקסט זה כנראה נכתב קרוב יחסית למאורעות ולא כמה מאות שנים לאוחר מכן. אשמח להתייחסותך. כיף היה למצוא את הבלוג.

    השבמחק
    תשובות
    1. הטקסט בנקבה, עליו אנו מדברים, אינו
      במקרא.

      מחק